לדעת חכמה ומוסר

  נסעתי הבוקר ברחבי מודיעין עילית, סיבוב קניות לכבוד שבת קודש. ובדרך אנשים עוצרים טרמפים. פעם לא היה מצב שאסע לבד. גם אני הייתי פעם "טרמפיסט" ויודע מה זה לחכות וכשאתה ממהר. אבל יש סיבות ותירוצים שונים ומשונים – חלקם אפי' אמיתיים ונכונים. וברגע של אמת חשבתי לעצמי, למה אתה לא עוצר? הבוקר אשתי שתחי' הראתה לי את ראשי התיבות של 'בלק' על פי אחד האדמו"רים – "ואהבת לרעך כמוך". והוא גם הסביר: ב' לא דגושה זה כמו ו' כנגד ואהבת, ל' כנגד לרעך וק' זה כמו כ' דגושה כנגד כמוך. אמר לו אחד מזקני החסידים "אבל רבה, זה לא מסתדר" ענה לו הרבי בחיוך "מה חשבת ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר… גם כשלא מסתדר לך לאהוב את זולתך צריכים לאהוב אותו. אז למה אני לא עוצר?! ואז חשבתי על דברי בלעם בפרשת השבוע. "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". בלעם עם כל רשעותו יודע את האמת שהעולם הזה זמני ואחריו יש חיי נצח. ולכן הוא מבקש תמות נפשי מות ישרים – אלו ישראל, ותהי אחריתו כמוהו – שהם נוחלי עולם הבא (רמב"ן). רש"י...

  הרבה פעמים אני חושב לעצמי איך אגיב אם אתקל ברחוב או בכל מקום ציבורי במישהו שישאל אותי למה אני לא משרת בצבא. אראה לו את תעודת הקצין שאצלי בארנק? אספר לו על כל החרדים שמשרתים יחד איתי במילואים? אספר לו על חברי הסגן אלוף ב 8200 שבשבת הולך עם שטריימל? אמנם סביר שאסתום לו את הפה, אבל מה אציג בזה, את החרדי מחמד? ששוב יגידו לי, טוב אתה שונה, אתה לא כמו כולם!? או שאולי אתווכח איתו ואסביר לו על חשיבות לימוד התורה. או שאולי פשוט אשתוק. כי הוא לא יבין וחבל על הזמן. "זאת התורה, אדם כי ימות באהל..." – אמר ריש לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (ברכות סג ב). אין דבר מקפיץ כמו המשפט הזה הנאמר על בחורי הישיבות ואברכי הכולל "הממיתים עצמם באהלה של תורה". ואני לא מדבר על אותם דורשי "גיוס שווה לכולם" הטוענים שאם כל הכבוד, החיילים מתים בשדה הקרב, ואיפה אתם בעסק. כי בינינו גם הם יודעים שזה סה"כ דמגוגיה זולה. כי מה עם כל הג'ובניקים איפה הם מסכנים את חייהם? ואתם יודעים מה? אפילו "לוחמי" 8200...

  "וידבר אל קרח... זאת עשו וקחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. ותנו בהן אש ושימו עליהם קטורת... והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, רב לכם בני לוי" (במדבר טז ה-ז). אומר רש"י: רב לכם בני לוי, דבר גדול אמרתי לכם. קרח בא לחלוק על משה ועל אהרון וטענתו בפיו, כל העדה כולם קדושים, ואם לקחת לעצמך מלכות, למה הכהונה לאחיך. אומר משה לקרח וכל עדתו – מאתים וחמישים איש – קחו מחתות ושימו עליהם קטורת. אמר להם משה, אנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד, ואתם מאתים וחמישים איש רוצים כהונה גדולה? קחו את הקטורת שהיא חביבה מכל הקרבנות וסם המוות בתוכו "והאיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש" והשאר ימותו. וקרח שפיקח היה מה ראה לשתות זו – איך לקח סיכון והיה בטוח שהוא יבחר? עינו הטעתו. ראה שמואל ששקול כנגד משה ואהרון שיצא ממנו. ראה עשרים וארבעה משמרות יוצאות מבני בניו וכולם מתנבאים ברוח הקודש. אמר אפשר כל הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום? שמע מפי משה "אשר יבחר ה' הוא הקדוש", טעה ותלה בעצמו. ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה. ומשה היה רואה. (רש"י ממדרש ת...

  בין הפיגועים, הרפורמה המשפטית ויוקר המחייה, היה השבוע רגע של שמחה ונחת לעמך בית ישראל – נבחרת ישראל ניצחה את נבחרת ברזיל ועלתה לחצי גמר גביע העולם בכדור רגל. נבחרת ישראל? ברזיל? גביע העולם? כן גם אני תמהתי וחשבתי שזה מין בלוף כל שהוא. אבל כן, גביע העולם לנבחרות עד גיל עשרים. וכנראה שזה מביא כבוד גדול. אז איך זה קשור אלי? אם אני אכנס בבוקר לשיעור ואספר שנבחרת ישראל בחצי הגמר, במקרה הטוב יסתכלו עלי כמי שנתבלבלה עליו דעתו. אבל כשדיון מיקצועי במקום העבודה נפתח בנושא הזה, אז אתה יודע. ואם אתה נחמד, אז אתה מתעניין - גם אם ממש לא מעניין אותך כדור רגל. וזה עורר בי שוב את המחשבות על דרכו ותפקידו של בן תורה שנכנס - או אולי יצא - לשוק העבודה. לפני חג השבועות הייתה אצלנו בעבודה תחרות אפיית עוגות גבינה. זה לא רק הבאת עוגה, זה תחרות על כל המשתמע מכך, אם טעימות של צוות שופטים, ועם העוגה חביבת הקהל, קרנבל שלם. ואם תשאלו מה לי ולאפיה? כלום! אז הצעתי לבנות שלי להכין עוגה ואני אציג אותה בתחרות. אז להשתתף או לא להשתתף? וזה עולה כל הזמן, ימי גיבוש של החברה, ימי גיבוש צוותיים. להשתתף או לא? ...

  יום ראשון, תחילת שבוע פרשת בהעלותך אני לומד שניים מקרא ואחד תרגום וגם קצת רש"י, ובפסוק השלישי אחרי שאהרון הכהן מצווה בהדלקת נרות המנורה, אומרת התורה "ויעש כן אהרון". ומפרש רש"י ' להגיד שבחו של אהרון שלא שינה'. והתמיהה זועקת מיד, זה שבחו של אהרון של שינה מציווי ה'? אז יש על זה הרבה ביאורים ורשמתי לעצמי לעיין. ובדרך לעבודה בין... לבין... מתנגן לו שיר על המעשה הידוע באינדיק – תרנגול הודו – של רבי נחמן. חשבתי לעצמי, אולי זה מה שרומז לנו רש"י. אבל נתחיל במעשיה ובלשונו של המשורר, 'בן המלך לא עלינו... והשתגע, חשב שהוא בעצם תרנגול, ירד מתחת לשולחן, כרכר קפץ וגעגע, פשט בגדי מלכות, פשט הכל'. ניסו הכל, רופאים ולחשים אבל בן המלך רק צועק ומיילל. ופה מגיע הקטע שמסביר מה רוצה בן המלך. ' הינדיק, מפחד לטבוע בים, להישטף בגל של גינוני מלכות ונימוסי שולחן . הינדיק, לא רוצה לחיות כמו כולם, הם לא חיים את החיים עד תום , זזים בקצב מסויים'. הוא לא השתגע. נמאס לו להיות כמו כולם. נמאס לו לעשות כי זה מה שמכתיבים לו וזה מה שמצפים ממנו מתוקף מעמדו. הוא רוצה...