על הממיתים עצמם באהלה של תורה ועל הממיתים עצמם בשדה הקרב - הרהורים לפרשת חוקת

 

הרבה פעמים אני חושב לעצמי איך אגיב אם אתקל ברחוב או בכל מקום ציבורי במישהו שישאל אותי למה אני לא משרת בצבא. אראה לו את תעודת הקצין שאצלי בארנק? אספר לו על כל החרדים שמשרתים יחד איתי במילואים? אספר לו על חברי הסגן אלוף ב 8200 שבשבת הולך עם שטריימל? אמנם סביר שאסתום לו את הפה, אבל מה אציג בזה, את החרדי מחמד? ששוב יגידו לי, טוב אתה שונה, אתה לא כמו כולם!? או שאולי אתווכח איתו ואסביר לו על חשיבות לימוד התורה. או שאולי פשוט אשתוק. כי הוא לא יבין וחבל על הזמן.

"זאת התורה, אדם כי ימות באהל..." – אמר ריש לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (ברכות סג ב).

אין דבר מקפיץ כמו המשפט הזה הנאמר על בחורי הישיבות ואברכי הכולל "הממיתים עצמם באהלה של תורה". ואני לא מדבר על אותם דורשי "גיוס שווה לכולם" הטוענים שאם כל הכבוד, החיילים מתים בשדה הקרב, ואיפה אתם בעסק. כי בינינו גם הם יודעים שזה סה"כ דמגוגיה זולה. כי מה עם כל הג'ובניקים איפה הם מסכנים את חייהם? ואתם יודעים מה? אפילו "לוחמי" 8200 ודומותיה ש"ממיתים עצמם על המסך והמקלדת", ואח"כ מבוקשים בעולם ההייטק עם משכורות עתק. להם אני לא צריך לתת תשובה.

וזה גם לא משפט שאני יכל לומר לאמא שלא ישנה בלילה מדאגה לבנה שנכנס הלילה לשכם או לג'נין, שוכב במארב בהר דב או בפארן, וכל טלפון מקפיץ את ליבה שרק לא יהיה מ...! כי עד כמה שמשפט זה נכון, אין סיכוי שיובן ויתקבל.

אבל מה אתנו? אותנו "התירוץ" הזה מספק? הרי הסיבה האמיתית והעיקרית לכך שאנחנו לא משרתים בצבא, היא רק בגלל שאנחנו עמלים בתורה ומגינים בזה על עם ישראל כולו ועל חיילי צה"ל. אז האם אנחנו באמת עמלים? האם אנחנו באמת ממיתים עצמנו באוהלה של תורה?

מה זה ממית עצמו על התורה? הבן יהוידע (שבת פג ב) מסמיך לזה את המשנה באבות: 'כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה...' הוא מוותר לא על חיי פאר ומותרות, אלא מוותר על חיים סבירים וחי חיי דחק, הוא ממית את העצמיות שלו הדורשת את כל זה, בשביל התורה.

ופה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו? האם יש לנו תשובה?

אז אגלה לכם סוד, כן!!!

כבר שנים שואלים אותי מה יש לך לחפש בקרית ספר (מודיעין עילית)?! ואני אומר לכולם את דברי רבי יוסי בן קסמא בפרקי אבות (ו' י'): 'אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה'. עיר של אברכים שממיתים עצמם באהלה של תורה כפשוטו. שחיים בלי פאר ומותרות, חיים של פשטות וצניעות עד כדי חיי דחק. ממיתים את כל עצמיותם בשביל התורה.

וגם אדם שעובד לפרנסתו, יכול להמית עצמו באוהלה של תורה. אם הוא לא מרגיש שהוא מצטרף למעגל העבודה, נכנס למקום שלהם, עכשיו סוף סוף הוא עושה משהו. אם הוא מרגיש שהוא יוצא מהמקום שלו. אם גם כשהוא יוצא לעבוד, עדיין התורה עיקר חייו. אם סביב התורה נסוב כל יומו. אם הוא יודע לשים גבול לעסקיו כדי לעסוק בתורה. אם הוא מוותר על העצמיות שלו בשביל התורה, אז גם הוא ממית עצמו באוהלה של תורה.