מי נידון ביום השני של ראש השנה? ועל מה נידונים ביום השני? - הרהורים לערב ראש השנה תשפ"ו
בתורה ראש השנה הוא יום אחד. "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃ חז"ל תקנו שני ימים. ולא מִסַפֵק, אלא עשו את שני הימים כיו"ט אחד ארוך. בזמן שבית המקדש היה קיים וקדשו על פי הראיה, היו שנים בהם היה יום אחד ראש השנה - כאשר באו העדים להעיד על החודש ביום השלושים של אלול. והיו שנים שחגגו יומיים ראש השנה - כאשר העדים לא הגיעו ביום הראשון וראש חודש נקבע ליום שלושים ואחד של אלול. אז חגגו את יום שלושים באלול ואת יום א' בתשרי. אז איך מתחלק הדין? הזוהר אומר שביום הראשון זה דינא קשיא וביום השני דינא רפיא. אמרתי לחסיד סלונים אחד, שביום הראשון כולנו רועדים. ביום השני זה כבר יותר "קליל", יותר המלכה בשמחה. אמר לי, זה מילים של ליטוואק. אצלנו החסידים, גם היום הראשון הוא המלכה בשמחה. הרב דסלר מבאר את דברי הזוהר, שביום הראשון נידון כל אדם לפי מעשיו. וזה דין קשה וזה הדין הנכון והרצוי. וביום השני נידון אדם בתוך כלל ישראל...