רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2025

מי נידון ביום השני של ראש השנה? ועל מה נידונים ביום השני? - הרהורים לערב ראש השנה תשפ"ו

  בתורה ראש השנה הוא יום אחד. "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃  חז"ל תקנו שני ימים. ולא מִסַפֵק, אלא עשו את שני הימים כיו"ט אחד ארוך.  בזמן שבית המקדש היה קיים וקדשו על פי הראיה, היו שנים בהם היה יום אחד ראש השנה - כאשר באו העדים להעיד על החודש ביום השלושים של אלול. והיו שנים שחגגו יומיים ראש השנה - כאשר העדים לא הגיעו ביום הראשון וראש חודש נקבע ליום שלושים ואחד של אלול. אז חגגו את יום שלושים באלול  ואת יום א' בתשרי. אז איך מתחלק הדין? הזוהר אומר שביום הראשון זה דינא קשיא וביום השני דינא רפיא. אמרתי לחסיד סלונים אחד, שביום הראשון כולנו רועדים. ביום השני זה כבר יותר "קליל", יותר המלכה בשמחה. אמר לי, זה מילים של ליטוואק. אצלנו החסידים, גם היום הראשון הוא המלכה בשמחה. הרב דסלר מבאר את דברי הזוהר, שביום הראשון נידון כל אדם לפי מעשיו. וזה דין קשה וזה הדין הנכון והרצוי. וביום השני נידון אדם בתוך כלל ישראל...

הבנה חדשה בברכת הטרמפיסט - הרהורים לפרשת כי תצא

  כבר כתבתי פעם שאם אתה עוצר בטרמפידה ויש שם אשכנזים ובני עדות המזרח, עדיף לקחת מבני עדות המזרח. [אמרתי את זה השבוע לחבר מרוקאי, והא אמר לי, בטח, כי תראה חמור שונאך…]. אז לא! לא זו הסיבה שלי. בן עדות המזרח, עשר דקות לפני שצריך לרדת, מתחיל לברך אותך. בנים זכרים, בנות נקבות, פרנסה בשפע, עושר וכבוד ועוד ועוד כיד ה' הטובה עליו. אשכנזי לעומתו, במקרה הטוב יגיד לך, 'תזכה למצוות'. אז מלבד ההרגשה של "זהו?" מה עם קצת ברכה לעולם הזה? אני לא הבאתי אותך לעולם הבא… עצם הברכה. 'תזכה למצוות!?' איך זוכים למצוות? מצוות מקיימים! גם אם מצוה גוררת מצוה, זה אתה. תקיים מצוות יהיו לך עוד מצוות, מה שייך תזכה לזה? אז כרגיל, אחרי שנים של לימוד חומש עם רש"י, מגלים כל פעם דברים חדשים.  כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ  ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃ שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ ו...