לדעת חכמה ומוסר

  "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. בן מאה ועשרים שנה אנכי היום..." (דברים לא א – ב). יום פטירתו של משה רבינו. דברי הפרידה האחרונים. ובתוכם הוא מצוה אותם את מצות "הקהל". "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות... תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים הנשים והטף... למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (שם י' – י"ב). דורשים חז"ל במסכת חגיגה (ג), למען ישמעו ולמען ילמדו - הנשים לשמוע והאנשים ללמוד. מבאר האור החיים הקדוש, נשים אינן חייבות במצוות תלמוד תורה, אבל לשמוע את הדינים, ההלכות, דברי מוסר, הן צריכות. זה הנשים לשמוע. הגברים לעומת זאת מצווים בנוסף על תלמוד תורה. זה האנשים ללמוד. החינוך כדרכו מבאר משרשי המצווה: ' לפי שכל עקרן של עם ישראל, היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים. על כן בהיות כל עקרן בה, ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה, ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם...

  זכיתי במשך שנים לשמוע בליל ר"ה את ר' שלמה מילר ממודיעין עילית. בכל שנה ושנה הוא היה פותח את שיחתו בדברי תודה לקב"ה על השנה שחלפה. בלוחות שנה כתוב בסוף הלוח לקראת סיום השנה תכלה שנה וקללותיה. מי אמר לכם שתהיה קללה? אולי השנה תהיה טובה. והשנה אני מבין את זה ביותר. כמה טוב הקב"ה השפיע עלינו מראש השנה שעבר. במצוות ביכורים אומרת התורה למביא הביכורים "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו..." מה תאמר? שאינך כפוי טובה - דברי רש"י על הפסוק. תכננו לעשות את הקידוש לרגל הולדת נכדתנו בשבת ערב ראש השנה. אמרו לנו, 'קידוש' לפני ר"ה? לא מתאים! אבל אנחנו הולכים לבקש. הולכים לבקש שנה טובה. לבקש על קשיים ואתגרים שמלווים אותנו. אז קודם כל ולפני הכל לומר לקב"ה תודה! תודה על שנה נפלאה. אנחנו לא כפויי טובה. ואז הגיע החתן! ומאז לא מפסיק להתנגן באזני "רק לשיר תודה". מה ההיפך מכפיות טובה? הכרת הטוב. ומכפוי טובה? מכיר טובה. כלומר מכיר בטובתו של מי שעשה לו את הטובה. הכרת הטוב, זה יותר מאמירת תודה. זה להכיר בטובה שעשה לי. ואז מה? תמ...

  בני ישראל עומדים על שפת הירדן רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת, בעוד שלושה ימים הם עוברים את הירדן. מאתיים ועשר שנות שעבוד במצרים, מעמד הר סיני וקבלת התורה, ארבעים שנות נדודים במדבר, הכל מסתכם ברגע הזה. וברגע הזה רגע הפרידה ממשה רבינו, הוא מכין אותם לחיים שאחריו, לחיים בארץ ישראל. ובתוך הדברים על מה הוא מדבר איתם?   "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך, והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשׂיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת".  למה? לשם מה לכתוב את התורה על אבנים? הגמרא במסכת סוטה (ל"ה ב') מבארת את הדברים על פי המתואר בפסוקים בספר יהושוע, כדי שיבואו הגויים יעתיקו את התורה וילמדו אותה ואולי יחזרו בתשובה. ומתארים חז"ל בתוספתא 'בכל יום ויום אומות העולם היו משלחין נוטרין (נוטריונים?) ומשיאין (מעתיקים) את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון'. ומסיימת הגמ' 'ועל זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו'. שואל התוספות, למה רק עכשיו נגזר דינם הרי כבר במתן תורה החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה? ומתר...

    בשבוע שעבר דיברנו על מי שאירס אשה ולא נשאה שלא יצא למלחמה. למלחמה הוא לא יוצא, אבל לספק מזון ומים ולאחיו כן. הוא נשאר בעורף באפסנאות, בלוגיסטיקה. השבוע מלמדת אותנו התורה מה עם מי שנשא אשה. "כי יקח איש אישה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כד ה). בשונה מההוא של שבוע שעבר שנשאר בלוגיסטיקה, כאן, זה שנשא אישה, לא עושה כלום. נשאר בבית עם אשתו. למה? מיקוד במטרה. התחתנת? עכשיו אתה עסוק בדבר אחד, שנה שלימה, לבנות את יסודות הבית. שום דבר אחר. אם דיברנו במהלך השבוע על 'ודרך הוא בהולך ללמוד...', ועל משמעות דברי דוד המלך "אחת שאלתי... ", ועל הסבתא שביקשה 'רק את זה....', אז כך הוא בכל דבר. הגמרא (נידה סט – ע) מביאה ברייתא שאומרת, 'ת"ר, שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא, ג' דברי חכמה, ג' דברי הגדה, ג' דברי בורות, ג' דברי דרך ארץ'. והגמ' מאריכה בדברים. ובדברי דרך ארץ שאלו אותו: 'מה יעשה אדם ויחכם? אמר להם ירבה בישיבה וימעט בסחורה. מה י...

  " כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם..." (דברים כ א) התורה אומרת כאן לבני ישראל טרם כניסתם לארץ, מה יקרה כשיבואו אויבים. דבר ראשון, אל פחד. למה? "...כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים". הם באים בסוס ורכב, אתה, ה' אלוקיך עמך. "אלא ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר" כדברי דוד המלך בתהילים. אבל, התורה ממשיכה, יש תנאי להבטחה הזו. קודם כל שיחת חיזוק מהכהן משוח מלחמה. ואז בוחרים את החיילים. קודם מחזירים לאחור את מי שבנה בית ועדיין לא נכנס לגור בו, מי שנטע כרם ועדיין לא אכל מפירותיו, מי שארס אישה, ועדיין לא נשא אותה. ואחרון חביב שחוזר ולא הולך למלחמה, "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו...". הפשט הפשוט של דברים אלו, מסלקים את כל מי שליבו לא פנוי למלחמה, שליבו נמצא במקום אחר. אם לא יחזור מהמלחמה, מישהו אחר יקח את אשתו, מישהו אחר יגור בביתו ויאכל את פירותיו שעמל עליהם. וזה כמו שאומר רש"י 'ודבר של עגמת נפש הוא זה'. ובדרך הזו, גם הירא ורך הלבב כפשוטו, מפחד מהמלחמה. וכך היא דעת רבי עקיבא במ...