לדעת חכמה ומוסר

  אז מה המחשבה הראשונה שעברה לכם בראש כששמעתם על החיסול? והשניה? והשלישית? מתי אמרתם - ריבונו של עולם, תודה!? ליל שבת 19:56 הטלפון מצלצל. הלב מחסיר פעימה. תמרון קרקעי בלבנון? גיוס של הגדוד? מפקד החמ"ל על הקו - נסראללה חוסל, אנחנו מגבירים כוננות. ואני בכלל בבני ברק אצל ההורים. והמחשבה הראשונה, זה לא אמיתי. מרים טלפונים, שולח הודעה בקבוצה המבצעית, מקבל אישורי מסירה, מעדכן וחוזר לסעודה. וכמובן זה הופך לנושא המרכזי. על חיל האוויר, על המודיעין והמוסד, על ראש הממשלה שכנראה מנהל את המבצע מארה"ב. ואז חוזרים לסדרת ההצלחות עם הביפרים ומכשירי הקשר וחיסולי הבכירים. אני משער שבאיזה שהוא שלב גם הזכרנו את הקב"ה ואת חסדיו. ואז, יותר משתים עשרה שעות אח"כ, בדרך לבית הכנסת לתפילת שחרית, אני חושב - 'כוחי ועוצם ידי'. ואותי זה הפחיד. ואז בסעודה אנחנו שוב מדברים על זה, והדעה הרווחת, שברור שהכל זה הקב"ה והוא הנותן לך כח לעשות חיל. האמנם זה מספיק? בחלקה השני של פרשת השבוע - פרשת וילך, שוב מלחמות. "ה' אלוקיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד את הגויים האלה מלפניך וירשתם, יהושע ה...

  שנים עשר חודש ועדיין יש חטופים, ועדיין מלחמה, ועדיין חיילים נהרגים. שנים עשר חודשים ועדיין אלפי משפחות עקורים מאדמתם ומבתיהם. בגלות בתוך ארצם. פליטים. טילים וכטב"מים או כטמ"מים מיורטים בשמי ארצנו בסייעתא דשמיא, וחלקם פוגעים, והאפליקציה של פיקוד 'פועלת ברקע - בהמתנה להתראות', כאילו בטוח יהיו התראות ואנחנו ממתינים. ובלוחות השנה של השנה החדשה כבר מודפס בסופן 'תכלה שנה וקללותיה'. כאילו בטוח יהיו קללות, בטוח יהיו צרות.   "אתם נצבים היום כולכם…" רש"י: 'למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו, מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם. אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו… והקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו '. פרשת נצבים כהמשך לפרשת כי תבא עוסקת בברית שכרת הקב"ה עם ישראל טרם כניסתם לארץ. וכששמעו ישראל במה כרוכה הברית הזו, אמרו איך עמוד בזה. אמר להם, בדיוק, מה שאתם חוששים ממנו, זה מה שמעמיד אתכם. הקללות והייסורים שאתם ...

  כי תצא למלחמה על אויבך… לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עמך… והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודבר אל העם. ואמר אליהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם". ואז אחרי דברי חיזוק אלו, ממשיכה התורה ואומרת: "ודברו השוטרים אל העם לאמור, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו… ומי האיש אשר נטע כרם… ומי האיש אשר ארש אישה… ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה. ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" (דברים כ' א'-ח').   בין אם נפרש כרבי יוסי הגלילי - הירא מעבירות שבידו. ובין אם כרבי עקיבא - שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, הדברים כל כך פשוטים ואקטואליים, מה יש להוסיף? אבל כנראה שיש. האור החיים הקדוש מבאר את הפרשה על מלחמת היצר. הרבה רבדים ועומק לתורה וזה אחד מהם. אבל כשאני קורא את הפסוקים האלו בתקופה זו, בתקופה של מלחמה שלא נגמרת, אני חושב שיש כאן יותר מזה. זה לא שני רבדים, שני...

  פרשת ראה "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך… ואמרת אכלה בשר כי תאווה נפשך לאכול בשר, בכל אוות נפשך תאכל בשר. כי ירחק ממך המקום… ואכלת בשערך בכל אוות נפשך". רש"י: 'אבל מבמדבר נאסר להם בשר חולין, אלא א"כ מקדישה ומקריבה שלמים'. אדם שרצה לאכול בשר במדבר לא יכל סתם לשחוט ולאכול, אלא להביא קרבן שלמים, להקטיר את האימורים ואז מותר באכילת הבשר. אבל כשנכנסו לארץ ישראל הותרו באכילת בשר סתם - בשר תאווה.   אז כשנכנסו לארץ הותר להם אכילת בשר, האם לכולם? בגמ' בפסחים (מט ב) 'תניא רבי אומר, עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר "זאת תורת הבהמה והעוף". כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף,וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף. וכל כך למה? אומר הבן יהוידע, 'כי יעקב ועשו חלקו העולמות ולכן אין לזרע יעקב בעולם הזה המותרות שהוא בשר אלא רק מאכל קיום הנפש, ברם הם זוכים בבשר ובכל מותרות מכח עסק התורה המקיים עולם הזה, והוה ליה כמציל מזוטו של ים, ועל כן עם הארץ שאין לו תורה אין לו זכיה בבשר שהוא מותרות, דנמצא אוכל מחלק עשו'. ואנחנו אלו שצריכים להתנצל על עצם...