לדעת חכמה ומוסר

  וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ.... כי קללת אלוקים תלוי" (כ"א, כ"ב-כ"ג). חז"ל דורשים מפסוק זה שכל הנסקלים נתלים. אבל התורה נותנת כאן הסתייגות, לא תלין נבלתו על העץ. נכון תתלה אותו למען יראו אותו העוברים ושבים אבל בטרם רדת הלילה תוריד אותו. למה? כי "קללת אלוקים תלוי". מבאר רש"י (על פי הגמרא בסנהדרין מ"ו ב') זלזולו של מלך הוא שאדם שעשוי בדמות דיוקנו יהיה תלוי ובפרט ישראל שהם בניו. ומשל לשני אחים תאומים שהיו דומים זה לזה אחד נעשה שר ואחד לסטים ונתלה, כל הרואה אותו אומר השר תלוי. וודאי שאין הנמשל שמי שרואה אדם תלוי ובפרט אם הוא מישראל, יחשוב שזה הקב"ה. אלא גם במשל הבעיה היא לא שיחשוב באמת שהשר נתלה או יאמר השר נתלה. כוונתו שבזיון הוא לשר שאחיו תלוי. ובנמשל בזיון הוא לקב"ה שבניו תלויים על עץ. כשרואים אדם מקשרים אותו מיד לקב"ה וכשרואים את מעשיו גם הם מתקשרים לקב"ה. ואם בכל אדם כך, על אחת כמה וכמה בישראל שהם בניו של מקום. ואם בסתם ישראל כך על אחת כמה וכמה במי שקרוב יותר. ככל שהאדם...

פרשת השבוע פותחת בשלושה פרשיות שלמרות שנראה על פניו שאין שום קשר ביניהם, הרי הקשר הוא הדוק. פרשה ראשונה, אשת יפת תאר – "כי תצא למלחמה על אויביך.... וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה". ומפרש רש"י על פי המדרש (ילקו"ש) "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור". הקב"ה בוחן כליות ולב יודע שבמצב מלחמה אפשר להגיע למצבים בהם נעמוד לפני איסורים שלא נוכל לעמוד בהם ולכן הוא מתיר אותם, כמובן עם המגבלות של התורה. פרשה שניה מדברת על ירושת בן בכור שאביו לא יכול לנשלו מחלקו הכפול גם אם הוא בן של אישה שנואה. לכאורה אין קשר בין הפרשות, אבל.... הפרשה השלישית, בן סורר ומורה! בן שאינו שומע בקול אביו ובקול אימו, זולל וסובא בשר ויין, עד שיש חשש שיגיע לדיותה התחתונה של ליסטות ורציחה. גם כאן הקשר לא נראה מיידית לעין. אך רש"י הקדוש מעיר את עינינו גם בזה על פי דברי הגמרא, "אם נשאה סופו להיות שונאה. וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו". ולא אין מדובר כאן במשהו סגולי, או עונש על התנהגותו - או לפחו...

  סיום מסכת שבת ד' אלול תש"פ   אנחנו מסיימים היום את מסכת שבת. אמנם אנחנו כבר שבועיים בעירובין ושאלתי היום אם זוכרים שלמדנו שבת. אז כן! אנחנו זוכרים ומסיימים היום. המקור לסעודת סיום מסכת, נמצא בשבת. "ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא  מרבנן  דשלים מסכתיה  עבידנא יומא טבא לרבנן ". רש"י בתענית ד. מסביר לנו מה זה "צורבא מרבנן: בחור חריף.... ת"ח זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי ליה". אביי עשה יום טוב כש צורבא מרבנן סיים מסכת. הגמ' בהמשך (קיט.) מביאה עוד בעניין אותם ת"ח צעירים.   "אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה". כשבא תלמיד חכם צעיר לפני לדין, אני לא מניח ראשי על הכר, עד שאני לא מהפך בזכותו. ומר בר רב אשי? " אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מ"ט דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו ". אני פוסל עצמי לדון ת"ח צעיר, כי אני אוהב אותו כגופי ואני פסול לדון אותו. השפת אמת מקשה מה עם ואהבת לרעך כמוך – לכל יהודי, ומתרץ מ...

  משה רבינו ממשיך בהכנת עם ישראל לקראת כניסתם לא"י. ומצווה אותם בציווי התורה: "כי אתה בא אל הארץ .... לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש.... כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה.... תמים תהיה עם ה' אלוקיך". נתבונן בדברים המוזכרים כאן. מעביר בנו ובתו באש – ע"ז. קוסם ומכשף – חייבי מיתה. ויש את מעונן ומנחש. מה זה מעונן ומנחש? רש"י אומר, מעונן  אלו נותני עונות שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל דבר פלוני. מנחש, רואה סימנים בדברים הקורים לו, כגון פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך. ואם היה בזמננו היה אומר אולי, חתול שחור עבר בדרך.  גם  הרמב"ן מפרש באותו סגנן, מעונן, יודע בעננים. מנחש, המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף. כעניין שכתוב עוף השמים יוליך את הקול. ברור ששני דברים אלו שונים בתכלית מהאיסורים החמורים המוזכרים איתם יחד. ואכן הרמב"ן בהתייחסו ללשון   הפסוק "כל עושה אלה" ולא אמר "עושה כל אלה", אומר שאכן הכתוב מדבר על רובם ולא על כולם. כי מעונן ומנחש למרות שאסורים לישראל מדין תורה, אבל ה...

בנים אתם לה' אלוקיכם (י"ד א') יש בפסוק זה מן הנחמה והעידוד אך יש בו גם מן המחייב. הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם" ממשיך ב"לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". וכבר עמדו המפרשים על סמיכות הדברים ועל הקשר בין היותנו בנים לה' למצוות אלו דוקא. הספורנו מבאר ש"אין ראוי להראות צער יתר   על קרוב שמת, כשיש קרוב גדול ונכבד ממנו" לכן גם כשנפטר קרוב, עלינו לזכור שיש לנו אב רחום שקיים לעד. האבן עזרא אומר "אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מהאב, לכן אל תתגודדו על כל מה שיעשה. כי כל אשר יעשה, לטוב הוא. ואם לא תבינהו, כאשר לא יבינו הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם". האבן עזרא מוסיף על דברי הספורנו ואומר, לא רק שיש לכם קרוב גדול ונכבד מהמת, שהוא אבינו שבשמים שקיים לעד, אלא כל מה שהוא עושה זה טוב לנו ולכן אף אם אנו לא מבינים בקוטן שכלנו וקוצר הבנתנו, אין לנו להרבות בצער. האור החיים מרחיב ואומר "שבמיתת האיש אין אבידה למת אלא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת. וכששולח לקחת את בנו חזרה, הבן נעדר...