פרשת ראה - יהודים הם בני מלכים

בנים אתם לה' אלוקיכם (י"ד א')

יש בפסוק זה מן הנחמה והעידוד אך יש בו גם מן המחייב.

הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם" ממשיך ב"לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". וכבר עמדו המפרשים על סמיכות הדברים ועל הקשר בין היותנו בנים לה' למצוות אלו דוקא.

הספורנו מבאר ש"אין ראוי להראות צער יתר  על קרוב שמת, כשיש קרוב גדול ונכבד ממנו" לכן גם כשנפטר קרוב, עלינו לזכור שיש לנו אב רחום שקיים לעד.

האבן עזרא אומר "אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מהאב, לכן אל תתגודדו על כל מה שיעשה. כי כל אשר יעשה, לטוב הוא. ואם לא תבינהו, כאשר לא יבינו הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם".

האבן עזרא מוסיף על דברי הספורנו ואומר, לא רק שיש לכם קרוב גדול ונכבד מהמת, שהוא אבינו שבשמים שקיים לעד, אלא כל מה שהוא עושה זה טוב לנו ולכן אף אם אנו לא מבינים בקוטן שכלנו וקוצר הבנתנו, אין לנו להרבות בצער.

האור החיים מרחיב ואומר "שבמיתת האיש אין אבידה למת אלא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת. וכששולח לקחת את בנו חזרה, הבן נעדר רק מן המקום שהלך אבל על כל פנים ישנו. כשאדם הולך לבית עולמו אינו עובר מן העולם אלא חוזר לאביו אוהבו שהוא מקור החיים".

הרי שיש לנו עד כאן הסתכלות שונה על מה שהפסדנו ביחס למה שנשאר לנו. ובנוסף הבנה שגם מה שנראה לנו רע, הוא בעצם טוב, גם לנו וגם למת.

רש"י על הפסוק, לוקח אותנו לכיוון שונה לגמרי, למחויבות שלנו כבנים לה'. רש"י מפרש את הפסוק לא תתגודדו "לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים". להיות בן של ה' זה להיות בן מלך, ובן מלך יש לו מראה אחר, יש לו הנהגות אחרות, יש לו חובות וקודי התנהגות של בן מלך. גם במצב של צער נורא בו הוא רוצה לקרוע את בגדיו, למרוט את שערות ראשו, לשרוט את עצמו, בן מלך לא מאבד שליטה, הוא נשאר מחושב ומכובד והוא שולט על דיבורו ועל מעשיו.

הרמב"ן שואל על פירושו של רש"י שא"כ היה צריך להיות איסור גידוד ושריטה לכל אדם ולא רק על המת. אבל ייתכן שהתורה אסרה דוקא את המצבים של חוסר השליטה הזה ורש"י לוקח את הרעיון שמאחורי מצווה זו ומוציא מזה את ההנהגה הראויה לבני מלכים, בניו של הקב"ה.

והמשך הפסוקים מלמד אותנו עוד על הנהגות בני מלכים. "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך..." ולכן "לא תאכל כל תועבה" וכו'. כי בן מלך לא אוכל בכל מקום וכל מה שהמון העם אוכלים. הוא לא מסתפר וגם לא מתלבש כמוהם. כי יש לו את הזכויות שמקנה לו מעמדו, אבל יש לו גם חובות. וככל שהבן גדול יותר חובותיו גדולות יותר, אך חובות אלו נעשות מתוך שמחה, מתוך הכרת חשיבותו.

ועל אחת כמה וכמה בנו של מלך מלכי המלכים. ועוד יותר אנחנו, בניו חביביו העוסקים בתורה ובמצוות שהנהגותינו אמורות להיות תואמות למעמדנו, במאכלנו ובמשתנו, בלבושנו ובדיבורנו. כמאמר הגמ' (יומא פו א) "ואהבת את ה' אלוקיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו".