סיפורו של עורב - הרהורים לפרשת נח תשפ"ו

וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ (ח' ז')
רש"י: יצוא ושוב. הוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת הַתֵּבָה, וְלֹא הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהָיָה חוֹשְׁדוֹ עַל בַּת זוּגוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין ק"ח ב).
שנים עשר חודש נח לא ישן בלילות ולא נח בימים, עסוק בלדאוג למאכלם של בעלי החיים ואתה ממציא לך איזה חשד הזוי? שנים עשר חודש בהם נח מווט מנהיג את כל מי שנשאר מהבריאה ומביא אותה לחוף מבטחים. וזה אחרי מאה עשרים שנה בהם נח בונה את אותה תיבה בה יהיה מקום לכל בעלי החיים ביניהם אתה העורב. אבל הוא רוצה את אשתך. שנים עשר חודש אתה תקוע בתיבה והנה סוף סוף אתה יכל לצאת ולמצוא מקום לך ולאשתך, ואתה מקפיא הכל וממציא לך חשדות?

אז נראה מה אומרת שם הגמרא. וישלח את העורב. אמר ריש לקיש, תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני - מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך?! 

לכאורה טענה טובה, חשדות סבירים ביותר. ונח נאלץ לענות לו. אמר לו רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כ''ש? ומנלן דנאסרו דכתיב {בראשית ו-יח} ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך וכתיב {בראשית ח-טז} צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך וא''ר יוחנן מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה. העורב מקבל את הסברו הפשוט של נח? לא. כי הוא לא הולך ונח נאלץ לשלח את היונה.

ואז מביאה הגמ' ברייתא ששופכת אור על התמונה כולה. ת''ר שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב ועורב וחם - אותו חם שבהמשך יראה את ערות אביו וירוץ לספר לאחיו.

הגמ' לא סתם מביאה כאן את הברייתא הזו. הגמרא רוצה שנרד לשורש העניין. כשאתה רואה התנהגות לא סבירה בעליל, תבדוק מאיפה היא מגיע, תבדוק מה מסתתר מאחרי כל הדיבורים היפים וההסברים הכאילו משכנעים. תחפש את השורש האמיתי. העורב לא סתם חשד בנח על אשתו, הוא עצמו היה נגוע באותו עניין.

וכל זה מתחיל איפה?

וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָ֠יו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃

רש"י: נח ובניו. הָאֲנָשִׁים לְבַד וְהַנָּשִׁים לְבַד, לְפִי שֶׁנֶּאֱסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָם שָׁרוּי בְּצַעַר.

את העורב זה לא מעניין, את העורב מעניין רק הוא עצמו. אז הוא לא מסוגל להאמין שיש מישהו שחי אחרת ממנו. אז הוא בטוח, נח עשה כל מה שעשה כדי לקחת ממני את אשתי.

כל הפוסל במומו פוסל זה לא פתגם או איזו פנינת חכמה. זה מציאות!