לדעת חכמה ומוסר

  צמנו היום את הצום הרביעי – צום שבעה עשר בתמוז – יום בו נבקעה חומת ירושלים ונכנסו הרומאים לירושלים, ומשם הדרך לבית המקדש הייתה קצרה. ואם חלילה לא נזכה, נצום בעוד שלושה שבועות את הצום החמישי – צום תשעה באב, יום בו חרב בית מקדשנו.   כדי שנזכה לבניינו, אנו צריכים לעשות משהו. וכדי לעשות, אנחנו צריכים לרצות מאד בבניינו. וכדי לרצות צריך להרגיש שחסר לנו משהו. הגמ' במסכת יומא, בדפים אותם אנחנו לומדים בימים אלו ממש – י"ז וי"ח בתמוז תשפ"א – מפרטת את המחזה אותו ראה יחזקאל בן בוזי בנבואה על העתיד לבא בבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו. אמן. והגמ' מתארת: "אמר ר' פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן... מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף...". מהו אותו נחל שיוצא בדוקא מבית קודשי הקודשים? המלבים על פסוקים אלו בספר יחזקאל (מז) אומר:  " והנה מלבד שיהיה...

  בלעם מגיע למואב, לקלל את ישראל, כדי שמואב יוכלו לנצחם ולהשמידם. וכבר בפעם הראשונה כשהוא עולה למקום משם יראה את קצה העם, במקום לקלל הוא אומר: "מה אקוב לא קבה א-ל מה אזעום לא זעם ה'". ולמה? "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מפרש הרמב"ן, "מראש צורים ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו כי ישכון לבדו ואין גוי אחר שיחשב הוא אליו, כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחד. אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם וישכן בטח בדד יעקב וישראל... הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמות נאים להם מאבותם. ורש"י מוסיף, מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו: "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים - כצורים וכגבעות הללו, על ידי אבות ואמהות". בלעם לא היה טיפש. רשע כן! אבל טיפש, לא! הוא יודע שהקב"ה לא רוצה לקלל את עם ישראל. אז למה הוא מתעקש ללכת? הוא חושב שהקב"ה ישנה דעתו בדרך? אולי ימאס לו מהנודניק ויתן לו לקלל? בלעם מנסה למצוא איזו נקודה שבגינה יסכים הק...

בלומדי השבוע בפרשה, "זאת התורה אדם כי ימות באהל", צצה מיד הגמרא במסכת שבת (פג   ב) "אמר ריש לקיש, אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'". ואז הכתה בי מחשבה אחרת, איך? אני שעובד לפרנסתי רב שעות היום, איך יכל להמית עצמי על דברי תורה? האם זה לא מדבר אלי. ואם לא, אז אולי באמת לא צריך. אולי זה רק ליחידי סגולה. דיברתי פעם עם אחי שליט"א על המצב המצער שיש יהודים שלמדו בישיבות ולא פותחים היום דף גמ'. הוא לא האמין לי. לא היה מסוגל להבין שיעבור על יהודי יום בלי לימוד התורה הקדושה, בלי לימוד גמרא. טוב, שרו עליו בחתונתו "שימי ... בלי תוירֶה כדג ... בלי מים", אז הוא באמת לא יכל להבין את זה. אבל אנחנו, יכולים להבין את זה? יכולים לקבל את זה? אז אחרי לימוד הפרשה השבוע, אולי באמת לימוד התורה לא לכולם? זהו, שלא. כי כל אדם בלי תורה, הוא כדג בלי מים. והתורה ניתנה ללמוד לכל אדם. ואם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה – נאמר לכל אדם. חז"ל אומרים "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". החיסון היחיד נגד היצה...

  פרשת השבוע עוסקת באחד הסיפורים הכי דרמתיים שהיו בתולדות ישראל. משה רבינו, המנהיג הנערץ, שבמשך שנה תמימה התעלל במצרים בשליחותו של הקב"ה. הוציא את בני ישראל ממצרים. קרע להם את הים. קיבל עבורם את התורה. והנה קם אדם, סוחף אחריו מאתים וחמישים איש, נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם, וקורא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו. ולא רק על מנהיגותו, אלא על יושרו ועל נאמנותו. ועל עצם היותו שליח של הקב"ה. התורה מספרת לנו על קורח ועל דתן ואבירם, על און בן פלט ועל עוד מאתים וחמישים איש. אבל על מה באמת הייתה המחלוקת, ומי הן הדמויות המרכזיות בסיפור זה, פסוקי התורה לא מספרים לנו. אבל חז"ל מספרים. הגמרא במסכת סנהדרין (ק"ט ב') מביאה את הפסוק במשלי (י"ד א') "חכמות נשים בנתה ביתה, ואולת בידה תהרסנה". ודורשת הגמרא, חכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן פלט. ואולת בידה תהרסנה, זו אשתו של קרח. מהו סיפורם של שתי נשים אלו? הגמרא במסכת סנהדרין (ק"ט ב') מספרת את הסיפור המלא של קרח ועדתו. ובין הדברים, "אמר רב, און בן פלט אשתו הצילתו. אמרה ליה מה נפקא לך מי...

  ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. ידועים דברי רבותינו ז"ל שכיוון שהיו כחגבים בעיני עצמם, לכן גם ההם ראו בהם חגבים. ואני לא מבין, מדובר ב"ענקים". ענקים שגם הפירות שלהם ענקיים. שנים עשר אנשים (המרגלים) התחבאו בזג של ענב אחד. חגבים...? אני הייתי מדמה עצמי לנמלה. אבל השאלה צועקת, כי נכון, עמדו מולם ענקים, אבל מול מי, מול גדולי עולם, נשיאי השבטים, מי שהיו נשיאים בדור דעה, קדושי עליון. אתם חגבים? אבל אם כך אתם מרגישים, גם הם ירגישו כך כלפיכם, כי כנראה אתם באמת חגבים. אינני מתיימר לדבר חלילה או לנסות להבין את דור דעה, יוצאי מצרים, ובטח שלא את מנהיגיו. אבל התורה כותבת ועלינו ללמוד. לגבינו. אם אני רואה בחור ישיבה או אברך מתבטל לפני טייס אל על יוצא חיל האוויר, כואב לי. אתה חגב? לא תראה את ההתבטלות הזו אצל פרופ' למשפטים, או ד"ר לרפואה. כי... אתה טייס? נעים מאד, אני פרופ'. ואם אני בסה"כ אברך, אז אני חגב. אבל אם אני בחור ישיבה – עם שמינית שבשמינית של גאווה, אז מי אתה? רופא? עו"ד? אני....!!! חברות שנפגשות אחרי הרבה שנים שלא נפגשו, מתעדכנות. בעלה...