פרשת חוקת – למי נאמרו דברי חז"ל על אדם כי ימות באהל?

בלומדי השבוע בפרשה, "זאת התורה אדם כי ימות באהל", צצה מיד הגמרא במסכת שבת (פג  ב) "אמר ריש לקיש, אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'". ואז הכתה בי מחשבה אחרת, איך? אני שעובד לפרנסתי רב שעות היום, איך יכל להמית עצמי על דברי תורה? האם זה לא מדבר אלי. ואם לא, אז אולי באמת לא צריך. אולי זה רק ליחידי סגולה.

דיברתי פעם עם אחי שליט"א על המצב המצער שיש יהודים שלמדו בישיבות ולא פותחים היום דף גמ'. הוא לא האמין לי. לא היה מסוגל להבין שיעבור על יהודי יום בלי לימוד התורה הקדושה, בלי לימוד גמרא. טוב, שרו עליו בחתונתו "שימי ... בלי תוירֶה כדג ... בלי מים", אז הוא באמת לא יכל להבין את זה. אבל אנחנו, יכולים להבין את זה? יכולים לקבל את זה?

אז אחרי לימוד הפרשה השבוע, אולי באמת לימוד התורה לא לכולם?

זהו, שלא. כי כל אדם בלי תורה, הוא כדג בלי מים. והתורה ניתנה ללמוד לכל אדם. ואם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה – נאמר לכל אדם.

חז"ל אומרים "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". החיסון היחיד נגד היצה"ר, זה לימוד התורה. אז מי צריך יותר את התורה? מי שנמצא כל היום בית המדרש? או מי שנמצא בחוץ, מחוץ לאהלה של תורה? מי שיותר חשוף לפיתויי היצר הרע ודאי שצריך עוד יותר לימוד תורה [דברים שאמר רבי ישראל סלנטר על לימוד המוסר לבעלי בתים].

ודברי ריש לקיש נאמרו לכל אדם. כל אחד, גם אם אתה עובד כל היום, אתה חייב ללמוד, ואתה חייב להמית את עצמך על התורה. איך זה הולך? איך עושים את זה.

אני חושב שאנחנו צריכים להבין את המושג להמית עצמו על התורה.

נכון, יש את אותה יחידה מובחרת של אברכי הכוללים ונשותיהן - שמקיימים את דברי הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ג הל' יב) "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה; אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא ייתן שנת לעיניו, לעפעפיו תנומה". ועליהם אמרו חז"ל מעטין עשו כרבי שמעון בר יוחאי ועלתה בידם. שלא רק שתורתן מתקיימת, אלא תורתם מקיימת את כל העולם.

אבל יש גם את רוב העולם שעוסקים לפרנסתם וקובעים עיתים לתורה. וגם הם יכולים להמית עצמם על דברי תורה. כי מה זה "ממית עצמו"? ממית את העצמיות שלו. מוותר על צרכיו ועל רצונותיו. בשביל מה? בשביל דברי תורה, בשביל ללמוד תורה. אדם שמוותר על קידום בעבודה כי זה יפגע לו בלימוד. אדם שמשכים בבוקר שעה לפני תחילת היום כדי להספיק ללמוד דף גמרא לפני יום עבודה ומוותר על התענוג של עוד שעה במיטה. אדם שאחרי יום עבודה, במקום להתענג על העיתון ועל הספה בבית, מוותר על כל רצונותיו והולך ללמוד תורה. אשה ששולחת את בעלה ללמוד בשעת ההשכמה של הילדים או בשעת ארוחת הערב וההשכבה. אשה שמוותרת על בילוי עם בעלה כי זה עכשיו זמן הלימוד, זה להמית עצמם בשביל התורה.