לדעת חכמה ומוסר

  יוצא לי לא פעם, לשוחח עם אברכים או גם בחורים, על דילמא שכולם מכירים כשיש אזכרה או ברית שיש במשפחה. ללכת או לא ללכת? הרי בדרך כלל זה לא יהיה בנץ החמה, אלא על חשבון שעות הלימוד בכולל. מה עם ביטול תורה שלי ושל החברותא? ומצד שני הם עלולים להיעלב, ומה עם כיבוד הורים?  והדילמה נהיית יותר קשה כאשר חלק מהבנים או החתנים עובד. הם לא מצפים, הרי יש להם עבודה והם לא יכול להיעדר ממנה מתי שנוח להם. ואם יש אחד עצמאי, אז וודאי, זה הפסד ממון. אבל מה עם התורה? מה? אני מעשרה בטלנים שנמצאים כדי להצטרף לכל דבר מצווה? האם "תורתו אומנותו" לא אומר שזה יהיה לפחות כמו עבודה? יש המכריעים לכאן ויש המכריעים לכאן. בדרך כלל לפי כמה המשפחה מוכנה לקבל את זה . אז פרשיות השבוע העוסקות ביעקב אבינו, מדברות בדיוק על זה. פרשת השבוע מספרת על יציאתו של יעקב מבית הוריו לבית לבן. לאליעזר כשהל לחרן קפצה הדרך, כמה זמן לקחה הדרך ליעקב? התורה לא מספרת, אבל רש"י על הפסוק האחרון בפרשה הקודמת - שקשור בכלל לחתונתו של עשו עם ביתו של ישמעאל, שהייתה גם אחות נביות - מגלה לנו כמה שנים נעדר יעקב מבית הוריו. ולפי חשבון זה ...

אחרי שעבד יעקב פעמיים שבע שנים בשביל רחל, הגיע הזמן לעשות גם קצת לעצמו. אומר לו לבן, נקבה נא שכרך ואתנה. ועוד אומר לו, מה אתן לך? אומר לו יעקב, לא תתן לי מאומה. אומר הספורנו, שאם הא-ל יתברך ייתן חן בעדי, לא ימעיט את המוכן לך, כאמרם ז"ל, אין אדם נוגע במוכן לחברו. במילים אחרות יעקב יודע עם מי יש לו עסק. ויודע שלבן יאמר אח"כ כל מה שיש לך ממני – וכמו שאכן אמרו בני לבן, "לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה". אומר יעקב ללבן, לא רוצה ממך כלום, הקב"ה ייתן לי ובלי להחסיר ממך כלום. ויעקב הולך לייצר לו צאן לפי הזמנה. קודם הוא שולח עם לבן את כל הכבשים השחומים והעיזים הנקודים והטלואים. אח"כ, לוקח יעקב מקלות מעצי לבנה לוז וערמון ומקלף מהם חלקים מהקליפה ויוצר דוגמאות של נקודים וטלואים. את המקלות האלו הוא שם בשקתות המים, כדי שהצאן בבאם לשתות יראו את המקלות וילדו כדוגמת מה שראו. ואיך זה מסתיים. כשמספר יעקב לרחל ולאה את הסיפור, הוא אומר להם, "ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי. ויהי בעת יחם הצאן ואראה בחלום והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נ...

ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים". זה לעומת זה עשה אלוקים, לכן נכתבו בפסוק אחד, כמו שאומר האבן עזרא. כנגד "איש יודע ציד" – "איש תם", כנגד "איש שדה" – "יושב אהלים". במה מתבטא ההבדל הגדול ביניהם? נעיין ברש"י: "איש שדה" – כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות. בקיצור, נהנתן, אוהב את החיים וחושב שהחיים אוהבים אותו. וכנגדו, "יושב אהלים" – אהלו של שם ואהלו של עבר. וההבדל ביניהם לא מתחיל כאן - כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם... כיוון שהיו בני שלוש עשרה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים (רש"י) -   זה מתחיל כבר בבטן. "ויתרוצצו הבנים בקרבה" אומר רש"י, 'מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות'. יעקב רוצה לבתי מדרשות ועשו לבתי עבודה זרה. את עשיו לא מעניינת העבודה זרה, הוא צריך את ההנאות שיתלוו לחיים אלו. יעקב איש תם יושב אהלים , עשו איש שדה, עושה ככל העולה על רוחו. שלושת האבות הקדושים כנגד שלושה עמודים עליהם עומד העולם. אברהם עמוד החסד, י...

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל. מפרש רש"י ראתה אותו הדור. ומבאר השפתי חכמים :   דאל"כ היאך ידעה שהוא יצחק. רבקה יוצאת מחרן למסע ארוך לארץ ישראל. מסתבר שהיא רואה הרבה אנשים בדרך. אבל כשהיא רואה את יצחק, היא מיד יודעת שזה יצחק. למה כי ראתה אותו הדור. כשראו את יצחק, אי אפשר היה לטעות ולחשוב שהוא סתם אדם. הסתובבו אצלנו בבית בשנים האחרונות בחורי ישיבה. שבתות, לפעמים גם יום חול. ומטבע הדברים הבחורים הגיעו ממיר ברכפלד. מפעם לפעם עלה הנושא על דמותו של בן ישיבה. על דמותו החיצונית. איך בן ישיבה אמור להראות. ולא בישיבה, אלא איך הוא אמור להיראות מחוץ לכתלי הישיבה. יש לי עין ביקורתית מאד בנושא הזה. אולי דוקא בגלל שאני בעל בית - "בלעבוס" - ואני מסתכל על הבחורים האלו כביכול מבחוץ, אני מצפה להרבה. ואולי בגלל משפט שאמר לי פעם הראש ישיבה ר' בנימין סורוצקין, "פינקלשטיין, זה לא מתאים!" והמשפט הזה חרוט על לוח ליבי עד היום. יש דמות וצורה לבן ישיבה. אולי הדרישות שלי גבוהות מדי. אולי היום זה אחרת. אבל כשאני רואה בחור ישיבה שיש לו מראה של "ישיבה ...

  פרשת וירא – ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים פרשת וירא מלאה וגדושה בדרכי אבותינו מהם יש לנו ללמוד המון. מתחיל בעבודת הכנסת אורחים של אברהם אבינו ע"ה. (להרחבה בנושא ראה אברהם אבינו עמוד החסד או עמוד החינוך ) ממשיך בצחוקה של שרה המלמדנו אחד מיסודות האמונה כדברי הרמב"ן "היה לה לומר כן יעשה ה' " . ומסיימת הפרשה בנסיון האחרון והגדול מכולם: עקידת יצחק. אבל אני רוצה להתמקד במספר מילים מהפרשה: "ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים" (כ' יט). הגר הולכת ותועה במדבר באר שבע, בנגב הצחיח, בנגב המנוגב מכל טובה. המים שלקחה כצידה לדרך אזלו והיא רואה את בנה מתייבש. היא מאבדת כל תקוה ומניחה את בנה תחת אחד השיחים כדי ש.. "אל אראה במות הילד".   היא יושבת רחוקה ממנו כמטחוי קשת ובוכה. ואז מתגלה אליה מלאך שאומר לה מה שאומר לה, ומראה לה באר מים. היא משקה את הילד שהופך בהמשך להיות לגוי גדול. איפה הייתה הבאר לפני שדיבר איתה המלאך? אצל קרח אמרו חז"ל שהפה שפתחה הארץ, נברא בערב שבת בין השמשות. על הבאר של הגר לא אמרו לנו כלום. אבל התורה אומרת! ...

אנשים נמצאים לפעמים במצב של יאוש מוחלט ללא שום תקווה לשינוי. זה יכול להיות בעיות פרנסה, בריאות, שידוכים, ילדים, הכל. נסיון לעודד אנשים אלו, שיהיה בסדר, מעלה גיחוך אם לא כעס על פניהם - מה יהיה בסדר? איך יהיה בסדר? הייתי לא מזמן במחלקת שיקום באחד מבתי החולים בארץ. יושבים אנשים לאחר תאונה, אירוע מוחי, זקנים שכבר לא מתפקדים כלל אך עדיין מנסים לעשות איתם משהו. הסתובבה שם במחלקה אישה שחילקה ברכות והבטחות. תגיד תהילים, תדליקי נרות, תנו לי את השם שלכם והכל יהיה בסדר, תוך שבוע אתם חוזרים הביתה - יש לי קשרים שם למעלה. מדובר באנשים הנמצאים בתהליך שיקום שגם אם יצליח לשנות משהו זה תהליך של חודשים והיא מבטיחה תוך שבוע אתם בחוץ על הרגליים. היא גם נראתה קצת מגוחכת ולכן לא פלא שהדברים העלו גיחוך על פני הנמצאים. גם אני גיחכתי לעצמי והתייחסתי אליה ואל דבריה כעוד תמהונית. ואנחנו נתקלים בזה על כל צעד ושעל. אדם שכבר שנים סוחב בעיות פרנסה קשות יבא מישהו ויאמר לו מחר אתה זוכה בלוטו או מקבל ירושה גדולה מאיזה דוד עשיר שיוולד לך פתאום, מה תהיה תגובתו? אנשים שמחכים שנים לילד והרופאים לא נותנים להם שום תקווה ו...

"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו..." (בראשית יח יט) אם אנחנו היינו מגדירים את מעלתו העיקרית של אברהם אבינו, היינו אומרים חסד. אולי היינו אומרים הפצת האמונה בא-ל אחד – קירוב רחוקים. ואם היינו מתייחסים לדברי חז"ל - שכשרצו האורחים להודות על האירוח, לימדם להודות ולברך למי שאכלתם משלו, משל מי שאמר והיה העולם. היינו אומרים שמעלתו הגדולה של אברהם היא שילוב שני הדברים גם יחד – הכנסת אורחים שמפיצה אמונה. אבל כשהתורה רוצה לשבח את אברהם אבינו, היא מעידה עליו "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו" – חינוך ילדים חינוך תלמידים. כי זה הבסיס לקיום עם ישראל, ההורים מעבירים ומצווים לילדיהם. ומנגד הילדים מקבלים מהוריהם שזה הבסיס למצוות כיבוד אב ואם. איפה זה מתחבר עם זה שאברהם נחשב כעמוד החסד ולא כעמוד החינוך? ובנוסף יצחק עדיין לא נולד והיכן ה"ידעתיו"? הכוונה על ישמעאל? או אולי על שם העתיד? נחזור לתחילת הפרשה. אברהם נמצא ביום השלישי למילתו, היום הקשה ביותר, חולה בן תשעים ותשע, עד כדי כך שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יבאו להפריע לאברהם את מנוחתו. והתורה ...