לדעת חכמה ומוסר

  עשר מכות מקבל פרעה מהקב"ה. עשר מכות נוראיות שפוגעות בכל מצרים, והוא מקשה את ליבו ולא שולח את בני ישראל עד המכה האחרונה. מילא מהמכה השישית מכת שחין נאמר "ויחזק ה' את לב פרעה" - ראה בהרחבה ברמב"ן על דברי ה' אל משה ואני אקשה את לב פרעה (פרק ו פסוק ג'). אבל חמש המכות הראשונות, איך הקשה את ליבו? מה הוא חשב? והוא עוד אומר למשה כבר במכה השניה, מכת צפרדע: "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי, ואשלחה את העם ויזבחו לה' ". אבל ההבטחה הזו מחזיקה מעמד עד ש- "וירא פרעה כי הייתה הרווחה". ומיד "והכבד את ליבו ולא שמע עליהם". ואני מתבונן ואומר לעצמי, אנחנו לא ככה? אני לא ככה? הרי עם קצת התבוננות בסובב אותנו, היינו צריכים להשתנות ולהשתפר כל יום. ואם אנחנו רואים ושומעים ולא עושים עם זה כלום, זה רק בגלל שאנחנו מכבידים את לבנו ולא רוצים לקשר את הדברים אלינו. אנחנו ידועים למצוא הרבה נקודות הטעונות שיפור, אבל בתנאי שהם לא קשורות אלינו. נקודה שבה אני צריך להשתפר, אותה אני לא אראה, או אתעלם. הכבדת הלב. וכבר עמד האור החיים הקדוש בפ...

  זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות (מ"ט י"ג) פירש"י: שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, והוא שאמר משה 'שמח  זבולון בצאתך ויששכר באהליך', זבולון יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים". דנים הפוסקים רבות בעניין הסכם זה של יששכר וזבולון. האם צריך להיות ממש הסכם שותפות? האם החלק שנוטל זבולון, נחסר משכרו של יששכר? אבל מוסכם על כולם ששכרו של זבולון כעוסק שתורה עצמו. ומוסיף החיד"א ואומר בשם רבי חיים אבולעפיא שגם את ההגנה של לתורה על לומדיה מפני יצה"ר, גם את זה מקבל זבולון. הגמ' במסכת נידה (דף סט ע"ב) אומרת: שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריה את רבי יהושוע בן חנניא, שלושה דברי חכמה, שלושה דברי הגדה, שלושה דברי בורות ושלושה דברי דרך ארץ. ובהמשך הגמ' (דף ע ע"ב) מפרטת את שלושה דברי דרך ארץ: מה יעשה אדם ויחכם? אמר להם ירבה בישיבה וימעט בסחורה. מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להם ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. אם נתבונן בדבריו, הרי שלא יכול אדם לעשות שניהם גם להתעשר וגם להחכים, כי אם ירבה בסחורה לא יחכים. וא...

ואת יהודה שלח לפניו גושנה. רש"י מביא מדרש אגדה: להורות לפניו - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה . כבר הרחבנו על כך שהתשתית שלנו כעם ישראל זה התורה. ולכן לפני שמגיעים למקום צריך לדאוג לתשתית. ומי צריך לדאוג לזה? לא יששכר, אלא דווקא יהודה – המלך. כי בתשתיות מטפל מי שאחראי לתשתית של כל העם. חשבתי דבר נוסף. ישיבה גדולה – מהוותיקות והמפורסמות – עברה לדור בשכונתנו. וכמו בכל דבר, יש הדורשים לשבח ויש הדורשים לגנאי. יש הבאים להתפלל בישיבה, מביאים לשם את ילדיהם שיתבשמו מאווירה של ישיבה. מכניסים את הישיבה אליהם הביתה, על ידי שמזמינים בחורים לסעודות שבת. ויש שמפריע להם היזק ראיה, והרעש של הבחורים בלילות, והחניה שתתפס על ידי רכבים של בחורים, וכהנה וכהנה סיבות אובייקטיביות. [ובמאמר המוסגר, למרות שאני כשכן הגר בקומת קרקע, מוקף בגינות משחקים, וחלונות ביתי משקיפים אל הצרכנייה השכונתית, יכל לומר בפה מלא שאין שום הפרעה]. אבל אני רוצה להעלות פה את המעלה העיקרית בשכנותה של ישיבה. אומרת המשנה באבות (ו' י'), אמר רבי יוסי בן קסמא , פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום,...

    ציפיתי שלפחות בשבת חנוכה, יאמרו את ההלל בשמחה ובשירה. אז התאכזבתי. אם לא הציבור שהתחיל לשיר "מה אשיב", גם את זה היו אומרים. אני חושב שחסר לנו בהרגשה מה זה חנוכה. לפני שנים הייתי מסיע לירושלים אברך שלומד בפחד יצחק. לעיתים היה מצטרף אלינו אברך צעיר נוסף. באחד מימי החנוכה הוא הצטרף לנסיעה כשהוא לבוש בעניבה. שאלתי מגיע מזל טוב? והוא אמר לי "חנוכה". בפחד יצחק לובשים (לפחות האברכים) עניבה בחנוכה ובעצם גם בכל ראש חודש. וזה גרם לי לחשוב. ומאז אני קורא לחנוכה " אונדזער יום טוב". כי כל החגים הם חגים של כולם. כולם יצאו ממצרים. כולם נצלו ממוות בפורים. אבל לא כולם שותפים לחגיגה של נצחון הנאמנים לה' ולתורתו, על אלו שאינם שם. אז זה חג שלנו. לכן בחנוכה אני לובש עניבה ובעיקר במקום העבודה. כי זה חג שלי. מילדות למדנו שיוון גזרו גזירות על ישראל על קיום המצוות. ידוע ומפורסם גזירתם על שלוש מצוות: שבת, מילה וקידוש החודש. פחות ידוע שגם הרומאים גזרו גזירות על קיום המצוות. הגמ' במסכת תענית יח א' מדברת על ימים טובים שתקנו חכמים והם כתובים במגילת תענית, ...