לדמותו של איש עסקים - פרשת ויחי וסיום מסכת תענית

 

זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות (מ"ט י"ג)

פירש"י: שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, והוא שאמר משה 'שמח  זבולון בצאתך ויששכר באהליך', זבולון יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים".

דנים הפוסקים רבות בעניין הסכם זה של יששכר וזבולון. האם צריך להיות ממש הסכם שותפות? האם החלק שנוטל זבולון, נחסר משכרו של יששכר? אבל מוסכם על כולם ששכרו של זבולון כעוסק שתורה עצמו. ומוסיף החיד"א ואומר בשם רבי חיים אבולעפיא שגם את ההגנה של לתורה על לומדיה מפני יצה"ר, גם את זה מקבל זבולון.

הגמ' במסכת נידה (דף סט ע"ב) אומרת: שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריה את רבי יהושוע בן חנניא, שלושה דברי חכמה, שלושה דברי הגדה, שלושה דברי בורות ושלושה דברי דרך ארץ. ובהמשך הגמ' (דף ע ע"ב) מפרטת את שלושה דברי דרך ארץ: מה יעשה אדם ויחכם? אמר להם ירבה בישיבה וימעט בסחורה. מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להם ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. אם נתבונן בדבריו, הרי שלא יכול אדם לעשות שניהם גם להתעשר וגם להחכים, כי אם ירבה בסחורה לא יחכים. ואם לא ירבה בסחורה לא יתעשר.

אז אני רוצה להיות עשיר ולהנות מחיי העוה"ז שהעושר יאפשר לי - וככל שארבה יותר בסחורה אהיה יותר עשיר – ועדיין לזכות לשכר של אברך ששקוע כל היום בתורה. האם זה נכון?

רש"י כאן על הפרשה בברכת יעקב לזבולון שולח אותנו לברכת משה לשבטים לפני מותו בפרשת וזאת הברכה. "ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך. עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, כי שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול". ומפרש שם רש"י "כי שפע ימים ינקו – יששכר וזבולון ויהא להם פנאי לעסוק בתורה". למי יהיה פנאי לעסוק בתורה? ליששכר ולזבולון. גם זבולון החולק חצי חצי עם יששכר, צריך פנאי לעסוק בתורה.

ובאמת זה מפורש בשו"ע וברמ"א (יו"ד רמו סעיף א) כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ובשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית, לא ימושו מפיך קרינן ביה (הגהות מיימוני פ"א וסמ"ג עשין י"ב). ומי שא"א לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים. ועל זה מוסיף הרמ"א:  ותחשב לו כאילו לומד בעצמו (טור).  ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר.

אז אם אתה יכל לפרנס ת"ח מה טוב. ואם אתה רוצה גם הסכם יששכר וזבולון, אז הכי טוב. אבל זה ברור שקודם כל תלמד אתה כפי יכלתך.

השבוע סיימו לומדי הדף היומי את מסכת תענית. הגמ' מספרת על אילפא ורבי יוחנן שהיו עוסקים בתורה והגיעו למצב של עניות. אמרו נלך ונעשה עסקים כדי שנקיים את הכתוב אפס כי לא יהיה בך אביון. בדרך ישבו לאכול סעודתם תחת כותל רעוע. שמע רבי יוחנן שני מלאכים מדברים ואחד אומר לחבירו, נפיל עליהם את הכותל שעוזבים חיי עולם והולכים לעסוק בחיי שעה. אמר לו השני, נעזוב אותם כי יש ביניהם אחד שהשעה משחקת לו. שמע רבי יוחנן ואמר לאילפא, הרי כתוב "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" אני מקבל על עצמי את הפסוק הזה וחוזר ללמוד.

רבי יוחנן חזר ואילפא המשיך לעסקים. לאחר שנים חזר אילפא ומצא שמינו את רבי יוחנן לראש ישיבה. אמרו לו אם היית נשאר פה גם אתה, היו ממנים אותך, כי אילפא היה גדול בלימוד מרבי יוחנן (רש"י). ואילפא אכן הוכיח באותו מעמד את גדלותו בתורה.

זה לא עזר, רבי יוחנן היה ראש ישיבה ואילפא עם כל גדלותו, לא יכל להיות ראש ישיבה כי מה לעשות, יצא לעשות עסקים.

את הסיפור הזה אני לוקח איתי כצידה לדרך ממסכת תענית. אני מתבונן באילפא ורואה צורה של איש עסקים. אני לא יודע עם עשה הסכם יששכר וזבולון עם מישהו. אני גם לא יודע כמה תמך בלומדי תורה – מסתבר מאד שכן והרבה - אבל אני יודע שחידושיו של אילפא נאמרו בבתי המדרשות בשמו. המושג "פינקסא דאילפא" – מחברות החידושים של אילפא -  מופיע מספר פעמים לא מבוטל בש"ס.

לקחתי במשך תקופה לירושלים טרמפיסט שעבד בסמוך למקום עבודתי. הוא למד בישיבה והיה נושא ונותן עם הבחורים בלימוד. וכש'דחיקא להו מילתא', למד תכנות – בעצת רבו - ויצא לעבוד. אבל, אמר לו רבו, תמסור שיעור. לא מספיק שתלמד דף היומי. תמצא לך מחייב שישאיר אותך שקוע בלימוד.

הוכרחת לצאת להתפרנס, החלטת שאתה רוצה חיי רווחה, אתה אפי' תומך תורה או חתום על צד הזבולון שבהסכם, אל תשכח את חובותיך. אל תשכח את דברי השו"ע " חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה". אל תשכח שהקב"ה נותן לזבולון כדי שיהיה לשניהם פנאי לעסוק בתורה.