את מי אני לוקח איתי לחגיגה המיוחדת עם הקב"ה - הרהורים לשמחת תורה תשפ"ו
שמיני עצרת. אחרי שבעת ימי חג סוכות מגיע יום נוסף, היום השמיני. והוא כהמשך לחג הסוכות אבל הוא חג בפני עצמו. גם שהחיינו אנחנו מברכים על החג הזה.
וחוץ מהקרבן המיוחד שיש לו - שנזכה להקריב במהרה בימינו - הקרבן של שמיני עצרת, יש לו גם שם נוסף, שמחת תורה, כי ביום הזה אנחנו מסיימים את קריאת חמישה חומשי תורה ומתחילים מחדש.
מה זה היום הזה? ולמה נקרא עצרת? ולמה ראו חז"ל לסמוך את שמחת התורה דוקא ביום זה של שמיני עצרת.
במדרש בילקוט שמעוני (פרשת פנחס תשפ"ב) "אמר רבי אלכסנדרי: משל למלך שבאה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה והיה בנו של המלך טורח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו: יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה אלא טול תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר, כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהן של אומות העולם,.... וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד.
לפני שנפרדים מהמלך לאחר שבעת ימי חג הסוכות, עוצר אותנו הקב"ה וקורא לנו לשמוח עוד יום אחד איתו לבד. במה שמחים?
ממשיך המדרש: כיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אמר ר' אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בתורתך, בך בישועתך, אמר רבי יצחק: בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך". מה זה שמחה של ישראל עם הקב"ה? שמחה בתורה. קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא.
עם מי הקב"ה שמח ביום זה? עם לומדי התורה! עם עמלי התורה! ומה עם בעלי הבתים שהתרחקו קצת מבית המדרש? ומה עם עמך ישראל?
שמחת לפני שנתיים נרצחו כאלף ומאתיים יהודים על ידי מחבלי חמאס. שמעתי בשם המשגיח ר' ראובן לויכטר שהקב"ה הזמין אותם לשמוח איתו ביום שמחתו.
אני לא מבין בזה. וגם במה ששאל אותי מישהו, אם יש לי איזו שהיא הבנה בכך שהכל התחיל בשמחת תורה ומסתיים בשמחת תורה. גם בזה אני לא מבין.
אבל מה שאני כן מבין שמסתבר שכשהקב"ה אומר לישראל בואו לשמוח איתי, הוא לא מזמין אליו מגזר מסוים, הוא מזמין אליו את עם ישראל. ומאז אותו יום שמחת תורה, גיליתי את מי הייתי אני לוקח איתי לשמחה זו. את המגיד שיעור שמאייש סוללת תותחים, ובשעות המנוחה שלו לומד את הדף עם חברותא. את החייל ששוכב במארב וכשמגיע תורו לנוח, הוא לומד את הדף היומי מתוך הטלפון עם מסך מוחשך. את המפקד שלא הולך לישון את השעתיים שינה שלו לפני שלומד את הדף של אותו יום. את הלוחם שיושב בפתח הנגמ"ש לרגע של מנוחה עם שוטנשטיין בכריכה רכה. את החייל בחפ"ק מ"פ שבכל רגע פנוי מוציא גמ' קטנה מכיס האפוד ולומד בה. את החייל שיוצא לפעילות בעזה עם תיק ענק על הגב ונרתיק אטום ללולב.
וזה רק גורם לי להביט סביב ולראות את אלפי הבעלי בתים שמידי יום מתחילים ו/או מסיימים את יום העבודה בלימוד, בשיעור, בחברותא, בכולל בעלי בתים, או בשיעור דף היומי המועבר בזום או בכל מדיה אחרת.
לאחר שבעה ימים של חג, רגע לפני שאנחנו נפרדים, אומר הקב"ה לבני ישראל, בוא תחגגו איתי עוד יום אחד, אברכי הכוללים ובחורי הישיבות העמלים בתורה, בעלי בתים הקובעים עיתים, חיילים המנצלים רגעים לתורה ולמצוות, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם ויחד איתם כל עם ישראל.
אז ביום זה בו מתערבבים השמחה על חזרת אחרוני החטופים החיים והחששות מפני העתיד, בואו נחגוג כולנו יחד את חגו של הקב"ה עם בניו, עם עם ישראל. חג שמח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה