לדעת חכמה ומוסר

עם ישראל נמצא כעת בסכנה קיומית! חיילי צה"ל נמצאים כעת בסכנה כפולה! אויבי ישראל מבפנים קמו בעזות מצח על ה' ועל תורתו. מלחמה בלומדי התורה, היא מלחמה בה', היא מלחמה בתורה. ומבחוץ אויבינו קמים עלינו לכלותינו, והחזית הצפונית מתחממת, ולא ירחק היום ונקרא שוב אל הדגל. ואיך נלך? איך נתגייס? הרי מי כמונו יודע שההגנה הטובה ביותר הפרוסה מעל חיילי צה"ל הנלחמים בכל החזיתות היא התורה הקדושה. אותה תורה הנלמדת בבתי המדרשות שהיו לצנינים בעיני המתקרים שופטי ישראל. ואם על אותם לומדי התורה נגזרה הגזירה, כמה סייעתא דשמיא תהיה לנו? כמה תורתנו הקדושה תסכים להגן עלינו? פרשת המרגלים הנלמדת השבוע צועקת את הדרך בה צריך ללכת לפני אויבינו הקמים עלינו, וצריכה להילמד על ידי מקבלי ההחלטות.  מוציאי דיבת הארץ רעה שמתו במגיפה.  כל הדור ההוא שלא זכה ליכנס לארץ ישראל כי בחר להאמין ל"מנהיגים" - נשיאי השבטים - שאמרו לא נוכל לנצח, ולא בטחו בה' ובמשה עבדו.  חוסר ההכרה בערך עצמם ובכוחות שלהם - "ונהי בעינינו כחגבים". והתוצאה, שכך גם חשבו והתייחסו אליהם - "וכן היינו בעיניהם".   ...

הרהורים לפרשת בהעלותך - מלחמת שמחת תורה פרשת השבוע מספרת לנו על שתי חצוצרות כסף שעשה משה. "וידבר ה' אל משה לאמר. עשה לך שתי חצוצרות כסף". לך - שיהיו תוקעין לפניך כמלך (רש"י). חז"ל אומרים שהחצוצורת היו אצל משה ומאז פטירתו לא השתמשו בהם - עשה לך. תקיע בשתי החצוצרות, לאסוף את כל העם אל מועד. תקיעה בחצוצרה אחת, לאסוף את הנשיאים. כשהיו מתחילים את המשא, היו תוקעים בשתי החצוצרות ומריעים - תקיעה תרועה תקיעה. והיה עוד שימוש בחצוצרות. "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעתם בחצוצרות". היו תוקעים להכריז על מלחמה. ולא כדי לקרוא את העם לצאת להילחם, אלא "ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם". מטרת התקיעה לעורר את רחמיו של ה'. איך מעוררים? אומר האלשיך הקדוש, 'כי הנה דרך אנשים מעטי ההשכלה שבבא עליהם רעה יתפללו אל ה' ויאמרו לפניו יתברך הצילני נא כי מושיע אין בלתך וכיוצא בדברים אלו'. תפילה בעת צרה? זה בעייתי,למה? 'כי על ידי כן יבוקר פנקסם ויתעוררו אשמותם לקטרג עלימו אז יותר'. המתפלל בעת צרה, פותחים את הפנקסים ובודקים הא...

  פנה אלי חייל מהפלוגה בשאלה, מה הוא יעשה עם הלימוד בליל שבועות. הוא מסיים סיור של שמונה שעות בשתים עשרה בליל החג. את סעודת החג המשפחה תאכל לבד והוא יאכל לבד עם חבריו באחת התצפיות, אבל מה עם הלימוד? מימיו הוא לא פספס את ליל שבועות. וזה עורר אותי להתבוננות בעצם החג הזה ובעבודה שלנו ביום זה. החייל הוא בחור ישיבה ואברך לשעבר, ושם גדלנו עם הידיעה שחג השבועות זה יום הדין על התורה. והלימוד בליל שבועות זה היסוד והבסיס. וכבוגר עולם הישיבות הליטאי, לא מדובר על לימוד תיקון ליל שבועות, אלא לימוד סוגיה בגמרא במלא המרץ וההתלהבות, במלא הברען. אבל, האם זה חג השבועות? זה חג מתן תורה? זה אמנם מתאים לבחור ישיבה, אבל מי שכבר לא בישיבה ואפי' אברך בעל משפחה אולי צריך לחשוב קצת אחרת. בגמרא (פסחים סח) תניא, ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי''ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה - רבי אליעזר סובר או כולו לה' או כולו לכם -  ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש - חציו לה' וחציו לכם. זה בכל החגים, מה בחג השבועות? שם אין מחלוקת, כולם מודים! שמה? א''ר אלעזר הכל מודים ...

  יום רביעי כ"ח אייר יום היארצייט של סבתי שרה בת שבתאי עליה השלום, יום ירושלים, עליתי להר הזיתים. וממרום ההר, ממקום מנוחתה, אני צופה אל הר הבית, רואה את כיפת הסלע וכיפת הזהב וקורע קריעה.  יום שחרור ירושלים, יום של שמחה מהולה בעצב. שמחה על שחרור ירושלים העתיקה מידי המרצחים שישבו שם והטילו אימה ומוות על תושבי השכונות של העיר החדשה. שמחה על אפשרות התפילה בכותל שריד בית מקדשנו. אבל עצב, עצב על בית המקדש שחרב, על הר ציון ששמם ששועלים על שניים מהלכים בו. ובעוד אני מתבונן בהר הבית, ממש מתחת, לאורך החומה תהלוכת הדגלים בשירה ובריקודים.  לדגל יש משמעות. הנפת דגל מכריזה למה ולמי אני שייך. לא סתם דוקא בעיתות מלחמה רואים יותר דגלים ברחובות, על המכוניות ועל הבתים. זה יוצר הזדהות. ואת הדגלים אנחנו מוצאים כבר במדבר. בני ישראל נוסעים וחונים במדבר "איש על דגלו באותות לבית אבותם". מפרש רש"י  "באותות, כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה... ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו". אם נדמיין לנו תמונה של מחנה ישראל במדבר, הרי זה מזכיר מחנה צבא המחולק ליחידות...