לדעת חכמה ומוסר

בפרשת השבוע מתוארת מלחמת ישראל עם סיחון מלך האמורי ועם עמו. קודם מבקשים לעבור דרך ארצו – אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר  בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ . וסיחון מתנגד ולא רק שמתנגד, אלא יוצא לקראתם למלחמה – וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל . והתוצאה – וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן . (כ"ב – כ"ד) ובהפטרת השבוע מתאר הנביא את משאו ומתנו של יפתח עם מלך בני עמון - יב  וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמֹר  מַה-לִּי וָלָךְ כִּי-בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי .   יג וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק וְעַד-הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה ...

פרשת השבוע עוסקת במחלוקתם של קורח ועדתו על משה ואהרון. התורה מספרת לנו על קורח ועל דתן ואבירם, על און בן פלט ועל עוד מאתים וחמישים איש. אבל על הדמויות המרכזיות ביותר בסיפור זה, פסוקי התורה לא מספרים לנו כלום. הגמרא במסכת סנהדרין (ק"ט ב') מביאה את הפסוק במשלי (י"ד א') "חכמות נשים בנתה ביתה, ואולת בידה תהרסנה". ודורשת הגמרא, חכמת נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן פלט. ואולת בידה תהרסנה, זו אשתו של קרח. מהו סיפורם של שתי נשים אלו? הגמרא במסכת סנהדרין (ק"ט ב') מספרת את הסיפור המלא של קרח ועדתו. ובין הדברים, "אמר רב, און בן פלט אשתו הצילתו. אמרה ליה מה נפקא לך מינה, אי מר רבה, אנת תלמידא, ואי מר רבה,   אנת תלמידא". אמרה אשתו של און בן פלט לבעלה, למה לך להתעסק במחלוקת זו ולהביע עמדה ולהמשך אחר קרח, הרי לך לא יצא מזה שום רווח, בכל מקרה הוא יהיה הרב ואתה תלמידו. הוא יהיה המלך ולך לא יהיה כלום. לא נאמר על און בן פלט אם היה חכם גדול או טיפש ובכל זאת סביר שקורח כן הבטיח משהו לכל אותם שיצטרפו אליו. סביר שחילק תפקידים, שהבטיח משכורות, רווחים.   א...

פרשת שלח כוללת בחובה שלוש פרשיות: פרשת המרגלים המתפרסת על רובה של הפרשה. מיד לאחריה פרשת נסכים העוסקת בנסכים המגיעים עם קרבנות נדר ונדבה. ולסיום פרשת ציצית. האם יש קשר בין הפרשות? פרשת נסכים פותחת בפסוק "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם" (במדבר ט"ו ב'). רש"י מוצא במילים אלו את הקשר לפרשה הקודמת. "בישר להם שיכנסו לארץ". אחרי הגזירה של ארבעים שנה במדבר, אומר להם הקב"ה, העונש יסתיים ותכנסו לארץ המובטחת. האם זה הקשר היחיד? גם בפרשת ציצית אנו מוצאים קשר בדברי רש"י. על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם" (ט"ו ל"ט) אומר רש"י, "כמו 'מתור הארץ' שנאמר בפרשת המרגלים. הלב והעניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העברות. העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות". האם יש כאן רק דמיון של פעולת הריגול? נראה שיש כאן הרבה יותר מזה. יש כאן דרכים לתיקון החטא וכלים להתמודדות בעתיד. פרשת נסכים פותחת בנסכים הבאים עם קורבנות נדר ונדבה. כבר ביארנו שקרבן הוא מלשון קורבה לה' ונדר ונדבה הם מעין מתנה לה'. המתנה ...

יהושע מתברך על ידי משה ואף מוסיף לו אות על שמו כדי שה' יושיעו מעצת המרגלים. כלב יוצא בכוחות עצמו והולך לקברי אבות ומתפלל על עצמו. יהושע לאורך כל הדרך מוכר כאופוזיציה לוחמת נגד הקו המוביל של הוצאת דיבת הארץ. כלב מצניע את דעותיו ומצטייר בעיני חבריו כאחד מהם. שתי גישות איך מגיעים למקום בו החברה בעייתית - כאשר מוכרחים לעשות זאת - ולשתיהן דרכי התמודדות שונות. הדרך האחת אומרת, מהרגע הראשון להציב את עצמך במקום, גם אם זה נגד כולם. כך נשמר המרחק ויש סיכוי טוב לשמור על עצמך. כך כולם יודעים מי אתה ולמה אפשר לצפות ממך וממילא החיכוכים והמאבקים פחותים. כדי לנהוג בדרך זו, צריך שיהיה לך יסודות איתנים להישען עליהם, גב חזק ותמיכה מאחוריך. וזה מה שעשה משה ליהושע, הפך אותו לנציג רשמי שלו. רש"י מסביר את "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" כתפילה, שהתפלל עליו, י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ומבאר השפתי חכמים שלשון ויקרא פירושו תפילה. והלמ"ד של ל הושע מבאר השפתי חכמים כ"על הושע". אבל זה לא מסביר למה שינה את שמו. ואולי אפשר לומר ששינוי שמו ליהושע היה כדי להראות את הקשר לבורא עו...

שאלה עתיקת יומין היא מה עדיף, עבודה קבועה מסודרת עם משכורת קבועה, או להיות עצמאי שדואג כל יום לפרנסתו. בדרך כלל ההסתכלות היא מהמבט העסקי. לעצמאי יש יותר סיכוי להתעשר, לעומת שכירים שלא ראינו הרבה עשירים ביניהם. לעומת זאת יש את השיקול של הרוגע הנפשי. לא משנה מה גודל המשכורת אבל היא קבועה, בשונה מעצמאי או איש מכירות או כל שכר שמשתלם ביחס ישיר לעבודה, שם אתה פחות רגוע, פחות יכול לתכנן את העתיד. אותה שאלה קיימת ביחס לדירה, הדעה הרווחת (בדרך כלל בישראל) סוברת שחייבים להשקיע בדירה. כי אין דבר יותר חשוב ממקום לגור בו, וכשיש לנו דירה משלנו אנחנו בטוחים ורגועים יותר. לא חוששים מהעלאת מחירי השכירות. גם לא דואגים עד מתי נהיה בדירה הזו – גם אם זו שכירות לטווח ארוך - ומתי בעל הבית יחליט לפנות אותנו כדי למכור או להשתקע בה. אנחנו יכולים להשקיע בה, לטפח אותה ולהפוך אותה לדירה נאה המרחיבה דעתו של אדם. מצד שני, יש שיגידו חבל על הכסף ששוכב סתם, עדיף לחיות בשכירות ואת הכסף להשקיע במקומות שיביאו רווחים (דעה אמריקאית בעיקר). עד כאן דיברנו על הצד הכלכלי והעסקי. אבל יש כאן גם צד נוסף ואולי עיקרי, אותו לא מ...

הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין   פרשת השבוע עוסקת בפרשת סוטה. ומיד לאחריה בפרשת נזיר. רש"י שואל את שאלת הגמרא בסוטה "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה"? ומביא השפתי חכמים את דברי הרא"ם בהסבר השאלה, "שהרי היא עברה על עשרת הדברות וזה קידש עצמו במותר לו". והתשובה "לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". במה מדובר? לא מדובר באדם שראה את הסוטה בחטאה. מדובר באדם שראה את הסוטה בניוולה ובענשה (שפתי חכמים), ועל כך אומרים חז"ל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו   מן היין. למה? "שהוא מביא לידי ניאוף". ואפילו שהנודר נזירות נקרא חוטא - שמצער עצמו מן היין המותר לו - ולכן מביא קורבן חטאת (כדברי רבי אליעזר הקפר בגמ' שם), אעפ"כ מרמזת לו התורה תזיר עצמך מן היין כדי שלא תחטא. וכבר למדו מכאן חכמי המוסר את כח השפעתו של הרע, שאפי' כשרואה אותה בניוולה, בכל אופן הוא עלול לחטוא באותו חטא. אם כך חששה התורה מלראות את ענשה וניוולה של החוטאת, כמה צריך להיזהר מלראות את החטא עצמו?! שאלה ידועה היא איך אנו מצפים למשיח בכל יום שיבו...