בואו חשבון – סיחון וחוסין מה ראו לשטות זו

בפרשת השבוע מתוארת מלחמת ישראל עם סיחון מלך האמורי ועם עמו. קודם מבקשים לעבור דרך ארצו – אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר  בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. וסיחון מתנגד ולא רק שמתנגד, אלא יוצא לקראתם למלחמה – וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. והתוצאה –וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. (כ"ב – כ"ד)

ובהפטרת השבוע מתאר הנביא את משאו ומתנו של יפתח עם מלך בני עמון - יב וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמֹר  מַה-לִּי וָלָךְ כִּי-בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי.  יגוַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק וְעַד-הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם.  יד וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן.  טו וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח  לֹא-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת-אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן.  טז כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד-יַם-סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה.  יז וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ.  יח וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת-אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא-בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב.  יט וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצְךָ עַד-מְקוֹמִי.  כ וְלֹא-הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל.

התנהגותו של סיחון באמת תמוהה, מה בער לו להלחם עם ישראל. זה מזכיר קצת את התנהגותו של חוסין מלך ירדן שעשה את טעות חייו והצטרף למלחמה על ישראל במלחמת ששת הימים. חוסיין מלך ירדן בשנת תשכ"ז יושב שקט ושאנן על ממלכתו, נשיאי מצרים וסוריה קוראים לו להצטרף לכיבוש פלסטין. הוא זוכר את העבר ונמנע. ביום הראשון למלחמה הוא שומע מנשיא מצריים על הנצחונת המרהיבים ומצטרף. מה קרה לך? מי כמוך מכיר את הדמיון הערבי ואת התעמולה הערבית. אבל הוא מצטרף. ומה יצא לו מזה? הפסיד את ירושלים, את הר הבית, את מסגד אל אקצא ואת כל הגדה המערבית. אם לא היה מצטרף, היה נשאר שם עד היום. 

אותו דבר עם סיחון. אם היה יושב בשקט מה היה קורה? בשביל זה מתחיל יפתח במה שהיה עם אדום ומואב, כדי להגיד לו מה היה קורה אם לא היה יצוא אליהם למלחמה, היו מקיפים גם את ארצו כמו שהקיפו את ארץ אדום ואת ארץ מואב לפניו, והיה נשאר על מלכותו בשלום. למה עשה את זה? 

רש"י על תחילת הפסוק אומר "ולא נתן סיחון וגו': לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות כיון שאמרו לו ישראל (במדבר כ) נעברה נא בארצך אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם ואתם אומרים כך". זה הטעם? יש לך מחיוביות? שב בבית, סגור את הגבולות, בני ישראל לא יעברו בארצך. מה לך ולצאת למלחמה איתם?

רש"י בחלק השני של הפסוק מסביר למה באמת עשה סיחון את ה"טעות" הזו. "ויצא לקראת ישראל: אילו היתה חשבון מלאה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה, ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו, וכ"ש אלו היה בחשבון. אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר. נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש אלא נשים וטף". למה יצא סיחון להילחם עם ישראל? כי הקב"ה הוציא אותו. למה הצטרף חוסין מלך ירדן למלחמה? כי הקב"ה צירף אותו. למה? כדי לתת לנו את ירושלים ועוד כמה דברים.

בואו נדמיין מה עבר על עם ישראל כשראו את סיחון אוסף את צבאו ויוצא לקראתם למלחמה. אמנם לא מוזכר שצעקו ובאו בטרוניות – כנראה אחרי כמעט ארבעים שנה, למדו משהו. אבל בכל זאת, בטוח היו ביניהם שחששו יותר או פחות. ומה לבסוף, ויכהו ישראל לפי חרב. ואמנם זה לא מוזכר בפסוק, אבל בפועל, לא נפל ולא נפגע מהם אף אחד. ואיך אני יודע את זה? כי כשהכנעני מלך ערד נלחם בהם ולקח בשבי שפחה אחת, הכתוב מזכיר "וישב ממנו שבי". וכאן, כלום! כי לא נפל ולא נשבה אף אחד.

על הסיפור הזה אנחנו יכולים להגיד את הפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". וכמו שדרשו בעלי המוסר וכבר הזכיר זאת הרמח"ל במסילת ישרים, על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם. כשאנחנו רואים שקורים דברים לא ברורים ולא מובנים. זה רק הוכחה ברורה יותר שיד ה' היא המכוונת. ואת התוצאה הטובה נראה רק בסוף. כשרואים את סיחון מלך האמורי או את חוסין מלך ירדן עושים את אותה טעות איומה מבחינתם. אנחנו צריכים להבין מי דוחף אותם לשם ושיש סיבה טובה לדבר. לפעמים עוברים עלינו דברים שנראים משוללי כל הגיון. שום דבר לא הולך בצורה רגילה. כשזה מגיע בעת שמחה אנחנו מיד רואים את יד ה'. אבל מה שכזה נראה לא טוב. כשהחיים מתהפכים ושום דבר לא הולך כמו שצריך ללכת? נזכור שיש מי שמנהל את העולם והוא זה שמזיז את החוטים כרצונו. והסוף הטוב יתברר במהרה.