לדעת חכמה ומוסר

  התורה מלמדת אותנו מה דינו של עבד עברי שרוצה להישאר עבד. "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי. והגישו אדוניו אל האלוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" (שמות כא ה – ו). במי מדובר כאן? באדם שגנב ונתפס ואין לו לשלם את הגניבה ומכרו אותו ב"ד לעבדות, ושם בימי עבדותו, הוא מסודר. יש לו פרנסה טובה, יש פרנסה גם לאשתו ולבניו. אסור להעביד אותו בעבודות בזויות. אוכל את האוכל הכי טוב, ישן על המצעים הכי טובים. ועכשיו אחרי שעברו שש שנים, אומרים לו צא. תחזור לעולם האכזר. תמצא את פרנסתך לבד. חושב לו אותו עבד, ואם לא השתקמתי? אם לא אמצא עבודה טובה, אז אני שוב אגנוב? ושוב אמכר לעבד? אשאר כאן אצל האדון שאני אוהבו והוא אוהב אותי (קידושין כב). על זה רוצעים אותו? על זה אומרים לו תהיה עבד עולם? אומרים לנו חז"ל (קידושין כב ב'): 'רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר. מה נשתנה אזן מכל האברים שבגוף? אמר הקב"ה, אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים, והל...

  הגמרא בדף ט מביאה מעשה מברייתא, תניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב''ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת. וכאן מפרטת הברייתא חמישה עשר שינויים ששינו מדברי הכתוב כדי שלא יבין אותם בצורה של כפירה וזלזול בה' ובתורתו. אחד השינויים, "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם " (שמות ד-כ). במקום :וירכיבם על החמור", כתבו על נושא בני אדם. ומפרש רש"י גמל. ולמה שינו? אומר רש"י 'שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל'. ואם יאמר אז מה? יש כאן בזיון כלפי משה רבינו. תוס' גם הוא אומר כדברי רש"י 'על נושא אדם. פן יאמר להם וכי לא היה לו למשה רבכם סוס או גמל' שואל הבן יהוידע מה מוסיפים תוס' על דברי רש"י. ומביא שמצא כתוב בחתיכת נייר בלוי מזקנו הרה"ג רבינו משה חיים זלה"ה לתלמידים, שיש שינוי לשון קל אבל משמעותי בין דברי רש"י לדברי התוס'. תוס' הוסיפו את המילה 'וכי', ...

  כשעבדי פרעה שומעים את הזהרתו של משה רבינו מפני מכת ברד, הם כמעט משכנעים אותו לשלוח את בני ישראל. ופרעה קורא למשה ואהרון ושואל אותם מי ומי ההולכים? אומר לו משה, ב"בנערינו ובזקנינו נלך... כי חג ה' לנו". עונה לו פרעה, "...כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, ראו כי רעה נגד פניכם. ...לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים". את האמת אנחנו יודעים שבני ישראל אמורים לצאת ממצרים, אז וודאי שיצאו כולם, הגם הקטנים. אך במסגרת הסיפור שהם יוצאים כי "חג ה' לנו" וחוזרים אחרי שלושה ימים, פה שייך ויכוח מי ילך. פרעה לא מבין למה צריך לקחת את "הטף". אם כדי לעבוד את ה' כמו שאתם מבקשים, אז אדרבה, הם יפריעו לכם, לכן תשאירו אותם כאן. אנחנו נעשה לכם בייביסיטר. אנחנו מוצאים בחז"ל שגם הם הבינו כך כמו פרעה. הגמ' (חגיגה ג א) מביאה מעשה מהברייתא: ת''ר, מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין – באנו לשמוע ממך ולא להגיד חידושים...