פרשת בא - איפה מקומם של הילדים הקטנים

 

כשעבדי פרעה שומעים את הזהרתו של משה רבינו מפני מכת ברד, הם כמעט משכנעים אותו לשלוח את בני ישראל. ופרעה קורא למשה ואהרון ושואל אותם מי ומי ההולכים? אומר לו משה, ב"בנערינו ובזקנינו נלך... כי חג ה' לנו". עונה לו פרעה, "...כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, ראו כי רעה נגד פניכם. ...לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים".

את האמת אנחנו יודעים שבני ישראל אמורים לצאת ממצרים, אז וודאי שיצאו כולם, הגם הקטנים. אך במסגרת הסיפור שהם יוצאים כי "חג ה' לנו" וחוזרים אחרי שלושה ימים, פה שייך ויכוח מי ילך.

פרעה לא מבין למה צריך לקחת את "הטף". אם כדי לעבוד את ה' כמו שאתם מבקשים, אז אדרבה, הם יפריעו לכם, לכן תשאירו אותם כאן. אנחנו נעשה לכם בייביסיטר.

אנחנו מוצאים בחז"ל שגם הם הבינו כך כמו פרעה. הגמ' (חגיגה ג א) מביאה מעשה מהברייתא: ת''ר, מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין – באנו לשמוע ממך ולא להגיד חידושים - אמר להם אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה? שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה. ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו בפרשת הקהל. ומה דרש בה? "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים לא-יב), אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני.

אנחנו רואים כאן שרבי אלעזר בן עזריה מתקשה באותה קושיה של פרעה, למה לקחת את הטף למעמד של דברי תורה. והתשובה כל כך מפתיעה עד שמכנה אותה רבי יהושוע "מרגלית טובה".

מה ההסבר בזה? והאם באמת אין שום עניין להביא את הטף חוץ מהשכר שהוריהם מקבלים?

הירושלמי מסכת יבמות סוף פרק ראשון (ח ב) מספר, 'כשבאו חכמים אצל רבי דוסא בן הורקינס, ראה את רבי יהושוע וקרא עליו "את מי יורה דעה". זכור אני שהיתה אימו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה'. ועל דבר זה אמר רבי יוחנן בן זכאי במסכת אבות "אשרי יולדתו".

אז יש עניין גדול להביא את הטף לשמוע דברי תורה, והראיה שרבי יהושוע עצמו גדל לאן שגדל בזכות עריסתו שהייתה בבית המדרש. ולמה אמר רבי אלעזר בן עזריה 'כדי ליתן שכר למביאיהן'?

שמעתי הסבר מחודש ונפלא. בירושלמי מובא אותו מעשה עם רבי אלעזר בן עזריא ושם יש תוספת מילה אחת. 'הואיל והאנשים באין ללמוד והנשים לשמוע, הטף למה באו? אלא כדי ליתן שכר למביאיהן'.

הירושלמי מוסיף את המילה אלא. וייתכן לבאר, שהתנא חוזר בו מההבנה הראשונה. לא גברים ללמוד ונשים לשמוע, כי א"כ למה טף. אלא כדי לתת שכר למביאיהן. גם הגברים והנשים למה באים, מאותו סיבה שמביאים את התנוקות. כמה לימוד אפשר ללמוד בהקהל, ועוד עם כל הילדים והתינוקות והטף, אלא המטרה להיות במעמד הגדול הזה. המטרה נאמרת בסוף הפסוק של הקהל. "...למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים לא יב). איך? כמו רבי יהושוע שהניחה אימו עריסתו בבית הכנסת כדי שישמע קול תורה. השמיע הזו, המעמד הזה, נחרט בלב ובעתיד כשיגדל יצא ממנו רבי יהושוע.

והוא הוא אותו רבי יהושוע שאמר להם מרגלית טובה הייתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. כי מה שעשתה לו אימו, זה בדיוק מה שדרש להם רבי אלעזר בן עזריה.

שכשנפטר הרב שך, ילדי היו קטנים ובחיידר לא לקחו אותם ללוויה. הסתפקתי מה לעשות. שאלתי את אבי מורי שיחיה, והוא אמר לי הלוויתו של החזון איש חרותה בליבי עד היום. גם אם הם לא מבינים מי זה הרב שך ולא מתאבלים על לכתו, אבל להיות שם, להיות חלק מהעם הזה, להיות חלק מהמעמד הנורא הזה, זה משנה חיים.

זה אומר משה רבינו לפרעה, הילדים גם כשהם קטנים, גם כשהם טף, איפה מקומם? אם אנחנו רוצים שיצא מהם משהו, מקומם בבית הכנסת, בבית המדרש, במקום תורה, במקום בו אזנם שעדיין לא יודעת מה שומעת, תשמע קול תורה.