סיפורו של עורב - הרהורים לפרשת נח תשפ"ו
וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ (ח' ז') רש"י: יצוא ושוב. הוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת הַתֵּבָה, וְלֹא הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהָיָה חוֹשְׁדוֹ עַל בַּת זוּגוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין ק"ח ב). שנים עשר חודש נח לא ישן בלילות ולא נח בימים, עסוק בלדאוג למאכלם של בעלי החיים ואתה ממציא לך איזה חשד הזוי? שנים עשר חודש בהם נח מווט מנהיג את כל מי שנשאר מהבריאה ומביא אותה לחוף מבטחים. וזה אחרי מאה עשרים שנה בהם נח בונה את אותה תיבה בה יהיה מקום לכל בעלי החיים ביניהם אתה העורב. אבל הוא רוצה את אשתך. שנים עשר חודש אתה תקוע בתיבה והנה סוף סוף אתה יכל לצאת ולמצוא מקום לך ולאשתך, ואתה מקפיא הכל וממציא לך חשדות? אז נראה מה אומרת שם הגמרא. וישלח את העורב. אמר ריש לקיש, תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני - מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך?! ...