לדעת חכמה ומוסר

  הייתי השנה במירון. אמנם לא בלג בעומר, אבל בשבוע שחל בו. ליל חמישי לב בעומר. וחשבתי במעלה ההר מה עושה לי היום הזה. אין לי עדיין קשר לקבלה, ואני לא לומד בינתיים את ספר הזהר וגם לא קורא אותו. אני גם לא חובב קברי צדיקים. להתפלל אני הולך בדרך כלל לכותל או לקבר רחל. למירון אני מגיע להתפלל כשאנחנו בכל מקרה באזור. אז מה כן? לשחזר את כל דברי רבי שמעון בש"ס? הלוואי בעתיד אבל לא מתקרב לזה בשלב הזה. בקושי מחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה במוקצה ובאינו מתכוין. אז שחזרתי קצת מדברי רבי שמעון בר יוחאי - שיש אומרים שנקרא רבי שמעון לפני המערה ורשב"י אחרי המערה. הגמ' בברכות (לה ב): ת''ר ואספת דגנך מה ת''ל לפי שנא' (יהושע א-ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן ת''ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י אחרים . רבי שמעון בר יוחאי הוא מבחינתי אבי ...

  "... אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. קדושים יהיו לאלוקיהם ולא יחללו שם אלוקיהם... (פרשת אמור ויקרא כא א, ד). ומה יקרה אם יטמאו? "..כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים... וטומאתו עליו... ונכרתה הנפש ההיא.." (כב ג). עבודת הכהנים בבהמ"ק כרוכה בהרבה קשיים וסכנות. סכנת כרת על טומאה ועל אכילת פסולי קרבן אחרים.   סכנת מיתה על עבודה בשתויי יין ופרועי ראש. רק שבוע שעבר למדנו על מיתת שני בני אהרן. עד כדי כך שעשו אמר "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (בראשית כה לב) ומפרש רש"י על המקום 'כמה אזהרות ומיתות תלויין בה... אמר, אני הולך למות על ידה, א"כ מה לי חפץ בה'. ומאידך למדנו במסכת יומא דף ט על יותר משלוש מאות כהנים גדולים ששימשו בבית שני. ולמה כל כך הרבה? כי לא היו מוציאין את שנתם. שהיו קונים את הכהונה בדמים והיו מתים בכניסתם לקודש הקדשים. והתמיה עליהם רבה. מילא הראשון לא חשב שהוא ימות. גם העשירי אמר, לי זה לא יקרה. אבל מה עם הכהן המאה, המאתיים, השלוש מאות, הם לא הבינו? הם לא ידעו שימותו? מה הביא אותם לרצות כל כך ...

    התורה מסיימת את איסורי עריות – שבסוף פרשת אחרי מות – באזהרה: "אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם". ומה קרה להם? "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה". אותם תושבי הארץ שאתם כובשים, הארץ הקיאה אותם בגלל מעשי התועבות שלהם. והציווי וההזהרה לבני ישראל: " ושמרתם ... ולא תעשו מכל התועבות האלה... ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם". (ויקרא יח כד–כח). התורה מזהירה אותנו ממצב שהארץ תקיא אותנו על ידי מעשים שלכאורה רחוקים מאתנו כרחוק מזרח ממערב. אז מה עלינו לעשות? כאשר אנחנו רואים שהאיסורים הללו נעשים בארץ הקודש, זה אמור לעורר בנו פחד! כי הארץ מקיאה כשמלאה הסאה. וכשהיא מקיאה, היא מקיאה הכל. טובים ורעים גם יחד. פרשת אחרי מות מסתיימת ומיד פותחת פרשת קדושים – שבדרך כלל נקראת כפרשה אחת והמשך ישיר לדברים – "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת עליהם קדושים תהיו...." ורש"י אכן מפרש כהמשך ישיר: 'הוו פרושים מן העריות'. הרמב"ן מביא מהתורת כהנים (שמיני יב ...

  הנושא המדובר ביותר היום - ערב השבת הראשונה שאחרי פסח, הוא כמובן "חלת מפתח". שאל אותי מישהו הבוקר מה המקור לחלה הזו. כמובן שאין לי מושג, ומתברר שלאף אחד מהנוכחים לא היה מושג. אז הלכתי לשאול ולחפש. ומתברר שזה מנהג חסדים ע"פ רמזים שקשורים ליציאת ממצרים, ולסיום אכילת המן כשנכנסו לא"י והוצרכו לפרנסה. עם ישראל כידוע הוא "עם סגולה", וככזה לא פלא שמחפש אחר סגולות לכל דבר, ועל אחת כמה וכמה לפרנסה. אז יש סגולות קדומות הרבה יותר המובאות בחז"ל ובדברי הגמ'. מעשרות, כבוד התורה וכבוד השבת. בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבא''י במה הן זוכין א''ל בשביל שמעשרין שנאמר {דברים יד-כב} עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין א''ל בשביל שמכבדין את התורה ושבשאר ארצות במה הן זוכין א''ל בשביל שמכבדין את השבת (שבת קיט א) . סגולה נוספת מובאת בגמ' (בבא מציעא נט א) א''ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר (בראשית יב-טז) "ולאברם הטיב בעבורה...

  "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". הקב"ה מוציא את בני ישראל ממצרים בדרך אל הארץ המובטחת ולפניו שני דרכים, אחת קצרה ואחת ארוכה. הקב"ה לוקח אותם בדרך הארוכה. למה? יש חשש שהפלשתים ינסו לעכב בעדם ומצרים עדיין קרובה. וייתכן שמפחד המלחמה ירצו לחזור למצרים. יעויין ברש"י וברמב"ן. שבוע לאחר מכן, המצרים רודפים מאחריהם, הים לפניהם, המדבר וחיות רעות מצידם, לכאורה עבדה תקווה. מה מצופה מעם שרק שבוע קודם יצא בראש מורם מארץ מצרים, הארץ ממנה לא ברח עבד מעולם? לפנות אל ה' ולבקש שיצילם גם הפעם. ומה הם עושים? "ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. והפסוק הבא ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר..." ועומד הרמב"ן על הסתירה בין הפסוקים, צועקים אל ה' או באים בטרוניות אל משה. ואומר הרמב"ן שהיו כתות בעם ישראל חלקם צועקים אל ה' וחלקם מכחשים בנביאו ובועטים בישועה. אונקלוס לעומתו, מפרש את הכל בעניין של תרעומת. גם אל ה' לא התפללו אלא צעקו". שלושה שבועות מאוחר י...

  בפרשת וארא אנו ממשיכים את לימוד האמונה בקב"ה. לימוד שניתן לפרעה, למצרִים ובעיקר לעם ישראל.   וננסה ללמוד מזה משהו גם לגבינו. פרעה נזקק לקורס מקיף וארוך כדי לדעת מי ה' וכדי לשמוע בקולו. קורס שנמשך שנה בה ספג הוא ועמו מכות שלא היו מעולם ולא יהיו עד עולם. פרעה התחיל באמירה "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה'." ובמשך שנה שלימה הוא לומד את מציאות ה' "בזאת תדע כי אני ה' (ז' י"ז), את זה שה' בורא העולם ומנהיגו " למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח' י"ח). ולסיום, אין עוד מלבדו "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (ט' י"ד). פרעה מלך מצרים לא אמור להיות אדם טיפש ובכ"ז זה לוקח לו שנה שלימה עד שהוא נכנע ושולח את בנ"י מארצו. את הסיבה לקשיי הלמידה שהוא מגלה פתאום, אנחנו יכולים למצוא בציוויו של הקב"ה למשה על המכה הראשונה - מכת דם. "לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה" (ז' ט"ו) מספרים לנו חז"ל שפרעה שהחשיב עצמו לאלוה היה יוצא בסתר השכם בבוקר להתפנות על יד הי...