מיהם חבריו של רשב"י - ל"ג בעומר תשפ"א

 

הייתי השנה במירון. אמנם לא בלג בעומר, אבל בשבוע שחל בו. ליל חמישי לב בעומר. וחשבתי במעלה ההר מה עושה לי היום הזה. אין לי עדיין קשר לקבלה, ואני לא לומד בינתיים את ספר הזהר וגם לא קורא אותו. אני גם לא חובב קברי צדיקים. להתפלל אני הולך בדרך כלל לכותל או לקבר רחל. למירון אני מגיע להתפלל כשאנחנו בכל מקרה באזור. אז מה כן?

לשחזר את כל דברי רבי שמעון בש"ס? הלוואי בעתיד אבל לא מתקרב לזה בשלב הזה. בקושי מחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה במוקצה ובאינו מתכוין.

אז שחזרתי קצת מדברי רבי שמעון בר יוחאי - שיש אומרים שנקרא רבי שמעון לפני המערה ורשב"י אחרי המערה.

הגמ' בברכות (לה ב): ת''ר ואספת דגנך מה ת''ל לפי שנא' (יהושע א-ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן ת''ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י אחרים.

רבי שמעון בר יוחאי הוא מבחינתי אבי עולם התורה כמו שאנחנו מכירים אותו. הוא אבי הכוללים. אותם אברכים שאין עיסוקם אלא בתורה הקדושה, הם חביריו של רשב"י שעליהם אמר רבי יוחנן כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנתם.

היה לי ויכוח עם גיסי - אברך כמשמעו – שאין לו בעולמו אלא לימוד התורה. אני טענתי שהוא מחביריו של רשב"י. הוא טען שלא, כי הוא עוזר בפרנסת הבית. איך? כשהוא שולח את הילדים בבוקר ללימודים ומקבל אותם בצהריים, כי אשתו המפרנסת צריכה ללכת לעבודה, הרי שגם הוא עוסק לפרנסתו. אני לא יודע אם אני מסכים איתו, אבל מתלמידיו של רשב"י וודאי שהוא כן נחשב.

מעשה בתלמיד אחד של רשב"י שיצא לחוץ לארץ, ולאחר ששהה שם תקופה חזר לארץ ישראל עשיר גדול. כשחזר לארץ ישראל הגיע לרשב"י, תלמידי רבי שמעון התקנאו באותו תלמיד שיצא לחוץ לארץ והתעשר, מכיון שראו את הריוח הגדול, ובקשו מרבם רשב"י לצאת גם כן לחו"ל. כאשר נודע לרשב"י מהמעשה, נענה לתלמידיו והוציאם לבקעה אחת שסמוכה למירון, התפלל רבי שמעון ואמר "בקעה, בקעה, התמלאי דינרי זהב". מיד התחילה הבקעה למשוך דינרי זהב, ונתמלאה כל הבקעה בדינרים. אמר להם רשב"י לתלמידיו: "אם זהב אתם מבקשים הרי זהב, קחו לכם, אך תדעו שכל מי שיקח עכשיו זהב הרי הוא לוקח מתן שכרו לעולם הבא, שאין מתן שכר התורה בעולם הזה אלא לעולם הבא. כדכתיב 'ותשחק ליום אחרון'", כיון ששמעו כך התלמידים משכו ידיהם ולא נגעו בדינרים, ואמרו "כי שמחתנו ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן".(ע"פ מדרש רבה שמות נב ג).

מי עוד לקב"ה בעולמו כמו אותם אברכים שמושכים ידיהם מן הזהב ומטמינים עצמם באהלה של תורה?