לדעת חכמה ומוסר

במתן תורה אמרו ישראל נעשה ונשמע על תורה שבכתב וכפה עליהם הר כגיגית על תורה שבע"פ. בימי אחשורוש קיבלו ברצון גם את התורה שבע"פ. קבלת התורה שבע"פ מחייבת אותנו בהיצמדות לפרשנות חז"ל לכל המצוות. קבלת תורה שבע"פ מחייבת אותנו גם בכל הגזירות וההרחקות שקבעו לנו חז"ל. קבלת תורה שבכתב ללא תורה שבע"פ נותנת הרבה יותר מקום לפרשנות שלנו למצוות התורה. נחזור לרגע בו נתגלתה הגזירה למרדכי (פרק ד'). "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר....". וכששומעת זאת אסתר, שולחת לשאול אותו "לדעת מה זה ועל מה זה" ומסבירה הגמרא שאסתר שאלה, שמא עברו על חמשה חומשי תורה שכתוב בהם "מזה ומזה הם כתובים"? כזאת גזירה נגזרה, בטח לא מקיימים את התורה. ומה עונה לה מרדכי, " ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו". אומרים חז"ל בן בנו של קרהו בא עלינו. בן בנו של עמלק שעליו נאמר אשר קרך בדרך, אותו אחד שקירר את האמבטיה, עכשיו נכדו מגיע ומקרר את עם ישראל. זה מתחיל במשתה שהיה כשר למהדרין בהכשרו של מרדכי, כמו שאומר המהרש"א על דבר...

  בִּיתי נתבקשה להגדיר מהי "שמחה". העלנו את דברי חז"ל הקשורים לשמחה (אלו הזכורים לנו) וניסינו למצוא מכנה משותף ביניהם. "השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה". "אין שמחה כהתרת הספיקות". "אין שמחה אלא תורה". "אין שמחה אלא בבשר ויין". "איזהו עשיר השמח בחלקו" "אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה". ועל כולם, "משנכנס אדר מרבים בשמחה". מתוך דין ודברים על השמחה בכל האמרות האלו הגענו למסקנה ששמחה משמעותה "שלימות". "השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה". זכר ונקבה ברא אותם, האדם ואשתו נבראו כיחידה אחת שהופרדה. לאחר שאדם מוצא את אבידתו, הוא חוזר להיות אדם שלם. קודם שמצא את אשתו, הרי הוא חצוי ולכן שרוי בלא שמחה. לעומת זו השרוי עם אשתו, הגיע לשלימות ולכן שרוי בשמחה. "אין שמחה כהתרת הספיקות". אדם השרוי בספק, קרוע בין צדדי הספק. התרת הספק, ולא משנה לאיזה צד תיפול ההכרעה, מביאה אותו לשלימות ומכאן לשמחה. "אין שמחה אלא תורה". אין שלימות כשלימותה של תורה. אדם העוסק בתורה עוסק בדבר...

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". מפרש רש"י "ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". מישהו חשב שהם לא נאמרו מסיני? כדי להבין את העניין אנו צריכים לחזור לפרשת השבוע שעבר, לעשרת הדברות שנאמרו בשעת מתן תורה. לעומת חמשת הדברות הראשונות העוסקות בידיעת ה' ובאמונה, הנה חמשת הדברות הבאות בצמוד אליהן עוסקות בדברים הכי בסיסיים לקיום חברה אנושית. לא תרצח! לא תנאף! לא תגנוב! לא תענה ברעך עד שקר! לא תחמוד אשת רעך! מצוות אוניברסאליות כביכול, כללים המקובלים בכל חברה מתוקנת ושרוצה להיות מתוקנת. דוקא בגלל זה נאמרו הדברים בהר סיני ברגע קבלת התורה, כדי לומר לנו, לא בגלל האוניברסליות והמקובלות שלהם תקיים כללים אלו, אלא בגלל היותם מצוות שניתנו בסיני. וכאן, בפרשת משפטים, ממשיכה התורה על אותה הדרך. מיד לאחר קבלת התורה, באילו מצוות עוסקים בני ישראל? מה מלמדם משה דבר ראשון? את המשפטים הכי בסיסיים. ואלה המשפטים. שלא תחשבו שזה משהו אחר, זה התורה! זו אותה תורה שניתנה לכם בסיני. הרמח"ל פותח את ספרו מסילת ישרים ב- "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה, שיתברר ...

  "ביום הזה באו מדבר סיני" (י"ט א'). למה סיני? אומרת הגמרא במסכת שבת (פ"ט) "למה נקרא שמו סיני שממנו ירדה שנאה לאומות העולם". מרגע שקיבלו ישראל את התורה בהר סיני, מאותו רגע ירדה לעולם שנאת אומות העולם לישראל. וכל כך למה? מה אכפת לאותם גויים - שלא רצו לקבל את התורה גם אחרי שהקב"ה חיזר אחריהם - שאנחנו כן קיבלנו אותה? מה אכפת להם שאנחנו מצווים ביותר מצוות ולכן אנחנו גם נענשים יותר על אי קיומם? "והייתם לי סגולה מכל העמים" (י"ט ה'). אומר רש"י "שתהיו בידי סגולה כדבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר". מתי? "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי". אומות העולם מבינים את מה שאנו יודעים, שאנו נעלים מהם, שאנו טובים מהם, שאנחנו עם סגולה. והם גם יודעים מאיפה זה בא, מהר סיני, מקבלת התורה. מרגע שקיבלנו את התורה איננו עוד כשאר בני האדם, מעכשיו אנחנו בנים למקום. ידועים דברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי שעל הדרגות בבריאה – דומם, צומח, חי, מדבר, נוספה דרגה נוספת והיא דרגת ישראל. דרגה זו נוספה בהר סיני כשקיבלו ישראל את התורה. כי...