פרשת משפטים - חובת האדם בעולמו
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". מפרש רש"י "ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". מישהו חשב שהם לא נאמרו מסיני?
כדי להבין את העניין אנו
צריכים לחזור לפרשת השבוע שעבר, לעשרת הדברות שנאמרו בשעת מתן תורה. לעומת חמשת הדברות
הראשונות העוסקות בידיעת ה' ובאמונה, הנה חמשת הדברות הבאות בצמוד אליהן עוסקות
בדברים הכי בסיסיים לקיום חברה אנושית. לא תרצח! לא תנאף! לא תגנוב! לא תענה ברעך
עד שקר! לא תחמוד אשת רעך! מצוות אוניברסאליות כביכול, כללים המקובלים בכל חברה
מתוקנת ושרוצה להיות מתוקנת. דוקא בגלל זה נאמרו הדברים בהר סיני ברגע קבלת התורה,
כדי לומר לנו, לא בגלל האוניברסליות והמקובלות שלהם תקיים כללים אלו, אלא בגלל
היותם מצוות שניתנו בסיני.
וכאן, בפרשת משפטים,
ממשיכה התורה על אותה הדרך. מיד לאחר קבלת התורה, באילו מצוות עוסקים בני ישראל?
מה מלמדם משה דבר ראשון? את המשפטים הכי בסיסיים. ואלה המשפטים. שלא תחשבו שזה
משהו אחר, זה התורה! זו אותה תורה שניתנה לכם בסיני.
הרמח"ל פותח את
ספרו מסילת ישרים ב- "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה, שיתברר ויתאמת אצל
האדם מה חובתו בעולמו... שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו
שכינתו". המטרה, להיות חסיד. מה זה חסיד? אדם שמחפש מה חובתו ומה הוא צריך
לעשות כדי להתקרב ולהתענג על ה'.
הגמרא (ב"ק ל' א')
אומרת "אמר רב יהודה, האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין".
מי שרוצה להיות חסיד שיזהר לא להזיק את חבירו. זה חסיד? זה הבסיס של להיות בן אדם!
בדיני נזיקין יש את הדין
אבל יש גם לפנים משורת הדין ובמספר מקומות בגמ' זה נקרא מידת חסידות (כגון
ב"מ נ"ב ע"ב, שבת ק"כ ע"א). כי אם אנחנו מחפשים ממון אז
יש את הדין, אבל אם אנחנו מחפשים קרבת ה' אז לשם כך צריך לנהוג לפנים משורת הדין.
המקום הראשון בעבודת ה'
זה לימוד התורה. מה יעשה מי שלא עוסק כל היום בתורה? איך הוא יעבוד את ה' כל היום?
כשיקיים מילי דנזיקין. איך אפשר להפוך יום עבודה, שעות מנוחה וארוחה בכולל או כל
מקום אחר בו אנו נמצאים למקום להתעלות ולעבודת ה'? על ידי מחשבה על השני, איך
להימנע מלהזיק לו, איך לעזור לו, איך לעשות עמו חסד, זה עבודת ה'. וזה עבודת ה'
בדיוק כמו חמשת המצוות הראשונות בעשרת הדברות. כי בלי האמונה שהכל בהשגחה פרטית,
אם יש אפי' קצת תחושה של מקריות בהנהגת העולם, אי אפשר לקיים את מילי דנזיקין, את
מצוות בין אדם לחבירו ובוודאי לא לנהוג לפנים משורת הדין. וכשאנחנו נוהגים כך אנו מגלים
את אמונתנו בבורא עולם.
והדרך להיות חסיד לא
פשוטה. נתחיל במשנה באבות (ב' ה') שאומרת "ולא עם הארץ חסיד". היה אפשר
לומר שכדי לדעת צריך ללמוד ועם הארץ לא יודע. אבל המסילת ישרים בונה את ספרו על
דברי רבי פנחס בן יאיר "תורה מביאה לידי זהירות.... יראת חטא מביאה לידי
חסידות..." – חסידות זה השלב האחרון, בו כבר מגיע האדם לרוח הקודש וליכולת
להחיות מתים.
מלמד אותנו הרמח"ל
שכדי להיות חסיד לא מספיק לדעת, צריך לרצות. לרצות לעבור תהליך ארוך שיביא אותו
לידי קרבת ה' והתענגות על ה'. "לא עם הארץ חסיד" לא בגלל שהוא לא יודע,
אלא בגלל שהוא לא רוצה. כי הרצון לזה יכל להגיע רק על ידי לימוד התורה ולימוד
המוסר, הם הערובה היחידה לכך שנרצה לנהוג כך.
אם אתה רוצה לעשות את
חובתך בעולמך, ומה היא חובתך? ללכת לפנים משורת הדין. אתה צריך את הקביעות בתורה, את
"תורה מביאה לידי...."!
תגובות
הוסף רשומת תגובה