רשומות

מציג פוסטים מתאריך מאי, 2022

פרשת במדבר - על הערכה עצמית ועל מה שדוחף לוחמי אריות הים וקצת על בבי ע"ה שיום היארצייט שלה יחול ביום ראשון כ"ח אייר

  שאו את ראש כל עדת בני ישראל כשהקב"ה מצווה את משה ואהרון למנות את בני ישראל הוא אומר להם זאת בלשון "שֹאו" הרימו. מקובל היום מאד הנושא של העצמה אישית, כדי שבן אדם יגיע למימוש עצמי, להגשמה עצמית, והכל סובב סביב לרומם את הערכה העצמית של האדם. והרי זה מה שהתורה אומרת "שאו את ראש כל עדת בני ישראל...". אבל צריך לשים לב למה התורה באמת אומרת. התורה לא אומרת "שאו את ראש כל עדת ישראל ", התורה אומרת "שאו את ראש כל עדת בני ישראל ", כי המהות שלנו שאנו 'בני ישראל' – בנים של. וכמו שהתורה ממשיכה מיד: "...למשפחותם לבית אבותם", תשאו אותם, תרוממו אותם, על ידי שתקשרו אותם לאבות, לשורשים, למשפחה. מי האנשים בעלי הערכה עצמית הכי גדולים בעולם? מי בעלי ההגשמה עצמית ומימוש עצמי הכי גדולים בעולם?   נעזוב רגע את עולם התורה, ואני גם לא מדבר על אלו שעושים כסף! הלוחמים ביחידות המיוחדות, האנשים הכי תחרותיים בעולם! קראתי במחקר שעשו על אריות הים ( SEALS ) - ועל פיו מלמדים היום שיטות ניהול בכל תחום - מה הדבר שהכי דוחף אותם? למה הם נלחמים? בגלל אחד מ...

הרהורים מאזכרתה של סבתא של אשתי הנדל (הרטה) קוגלמן "אומה", ולזכרם של כל הסבתות היהודיות. ועל הקשר לפרשת בחוקותי ול"ג בעומר.

    כל שנה, ההזכרה של "אומה" מחזירה אותי להלוויה של אבא של חבר, שהתקיימה בערב יום העצמאות בתקופה שקדמה לאחד ה"מבצעים" של צה"ל ברצועת עזה. אדם מהדור שהקים את המדינה, בן קיבוץ ארז. שם על גבול הרצועה, שמעתי את ההספדים. מה וכמה הבן אדם עשה, בהגנת הארץ בפלמ"ח, בבניית הארץ, בחינוך, בהנחלת אהבת הארץ לילדיו ולתלמידיו. אני זוכר שכשחזרתי הביתה תוך כדי המחשבות על כך שיצאתי מטווח המרגמות ונכנסתי לטווח הרקטות והטילים, חשבתי, וואו, ומה יגידו עלי?! כשבועיים אח"כ בל"ג בעומר יום הזכרון של "אומה", למדנו משניות עם כל המשפחה בסלון של ההורים, וחשבתי על "אומה", אשה פשוטה!!!, לא סיפרו עליה שום דברים גדולים. לא עסקה בבטחון וגם לא בחינוך. לא המציאה או פיתחה דברים "גדולים וחשובים". אבל כאן יושבים כל הצאצאים שלה. זה מה שהיא עשתה עבור עם ישראל! ל"ג בעומר. אמר רבי שמעון בר יוחאי, 'ראיתי בני עליה והן מועטין' (סוכה מה ב). מי הם אותם מועטים? 'רבי שמעון בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה...

פרשת בהר - מה עניין שמיטה לבני הישיבות ובנות הסמינרים

  דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,,, כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. (ויקרא פרק כה' פסו'   ב') שבת לה' – מפרש רש"י הקדוש: לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית. הראב"ד בהקדמה לספרו בעלי הנפש, כותב שתכלית רוב המצוות שציווה הקב"ה, שיידע האדם, שיש בורא המושל עליו. והצורך לזה הוא, שמכיוון והקב"ה נתן את הארץ לבני אדם, יכול להגיע מצב, שהאדם ירגיש וידמה לעצמו שהארץ היא שלו, הוא הבעלים ואין זולתו. לכן סיבב הקב"ה את האדם בכל מעשיו ותנועותיו, במצוות, שעל ידיהם הוא יזכור שרק הקב"ה, הוא השליט בכל. על פי זה מסביר המשגיח ממיר ר' ירוחם הסבר נפלא, בהסבירו את מהות מצוות השמיטה. כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ – כשנגיע לארץ ישראל,   אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם – שה' נתן לנו במתנה גמורה, מצווה אותנו התורה על מצוות השמיטה. כי קיים חשש שנרגיש כבעלים גמורים עליה, ונשכח חלילה מהקב"ה. לכן דווקא אז מצווה התורה, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' – עלינו להשבית את הארץ לגמרי, בכדי שנזכור שיש בורא המושל על ה...

פרשת אמור - מחוויותי ביום העצמאות

  יום העצמאות ה 74 למדינת ישראל ה' באייר תשפ"ב שמעתי יהודי חרדי שמסביר למה אפשר וראוי לחגוג את היום הזה. נכון יש לנו הרבה טענות על המדינה, בעיקר בנושאי יהדות, אבל יש כאן הרבה דברים טובים ואנחנו לא בגלות, אז זה סיבה לחגוג. אני מסכים אתו שיש על מה לחגוג. יש לנו הרבה להודות לקב"ה על המקום בו אנו נמצאים. אנחנו שנולדנו וגדלנו במציאות הזו של עם ישראל בארץ ישראל, במדינת ישראל, לא מכירים משהו אחר, ויש לנו טענות ואפי' הרבה. אבל תשאלו את אלו שהיו באירופה לפני שבעים ושמונה שנים, מה הם הרגישו כשקמה מדינת ישראל. תשאלו את העולים מכל ארצות העולם מה המשמעות לחיות בין יהודים, במדינה של יהודים. אז תודה ה'. אבל לחשוב שאנחנו כבר לא בגלות? בפרשת השבוע, בפרשה של חג השבועות, נאמר: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה . עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם...". חג השבועות הוא החג היחיד שאין לו תא...

פרשת קדושים – מחשבות בעקבות יום הזכרון לקדושי השואה

  נכון שלא מספידים בחודש ניסן ולכן אנחנו מתנגדים לקביעת יום הזכרון לקדושי השואה בתאריך בו קבעו אותו. נכון שאנחנו לא מסכימים עם קביעת היום הזה דווקא ביום פרוץ מרד גטו ורשה, וקביעתו כיום זכרון לשואה ולגבורה. ונכון גם ששזירת יום זה כתהליך אחד עם יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות תוך הדגשת לעולם לא עוד, היא כהכרזת כוחי ועוצם ידי. אבל להתעלם מהיום הזה אי אפשר. שהרי זכרון השואה טבוע בדמנו וכשמשהו מזכיר לנו אז אנחנו נזכרים במלוא העוצמה. הייתי ביום שישי האחרון ביד ושם עם אשתי ובנותי שיחיו. קשה לעכל את גודל הזוועה. וששה מליון (יש אומרים קרוב לשבעה) יהודים הרוגים, זה לא משהו שנתפס, גם לא ברגש. אבל כשאתה נחשף לסיפורים אישיים של כאלו ששרדו ושל אלו שלא שרדו, אתה לא יוצא אותו דבר. ובדרך חזרה חשבתי עם הילדים, איך שורדים? נזכרתי במעשה ששמעתי מהאדמו"ר מצאנז ששיכל אשה ואחד עשר ילדים בשואה והתחיל אחריה הכל מחדש – משפחה, חסידות, בית חולים, מוסדות, תכניות לימוד לאברכים ובחורים. אמר לו יהודי שנתברך ממנו שהוא יעשה כל מה שהוא יכל בשביל הרבי. אמר לו הרבי, אל תבטיח דבר שלא תעמוד בו. ולתמיה...