לדעת חכמה ומוסר

  אחרי שנים של קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, אני קורא השבוע את התרגום על הפסוק "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות ....". מתרגם אונקלוס, "כל תפקדתא די אנא מפקדך..." (דברים ח' א'). אולי בגלל מקום הנופש הפסטורלי ואוויר הבוקר של הגליל העליון, שמתי לב למשמעות המילים. אני לא יודע לתרגם את המילים האלו לעברית. כנראה שהעברית הפשוטה של התרגום "כל ציווי שאני מצווה אותך". או "כל פקודה שאני פוקד עליך". אבל לי זה נשמע פתאום – אחרי שנים -   כמו תפקיד . ומה אכפת לי אם זה מצוה או תפקיד? כשאשתי שתחיה רוצה שהילדים יעשו משהו, היא בדרך כלל לא אומרת להם לעשות, היא מטילה עליהם תפקיד. והדבר הגרוע מבחינתה, כשאתה לא עושה את תפקידך עד הסוף. כי אם זה תפקיד שלך, זה כבר עניין שלך, זה אחריות שלך, זה משמעות אחרת לגמרי ממשהו שביקשו או אפילו אמרו לך לעשות. נשלחנו לעולם הזה לא כדי להעביר מאה עשרים שנה בלי לעבור עברות ולקיים כמה מצוות. נשלחנו בשביל תפקיד מסויים. תפקיד כללי של יהודי ותפקיד פרטי של כל אחד ואחת. וזה האחריות שלנו לעשות אותו בשלימות. אנחנו אומרים ב...

  כרגיל החגים היהודיים נלקחים והופכים למשהו פולקלורי, עם מנהגים צבעוניים יפים ומהנים, עם קשר ובלי קשר למהותו האמיתית של החג ולפעמים אפי' סילוף גמור. הרבה שירים נכתבו על היום הזה – ט"ו באב - שכולם סובבים סביב מה שמספרים לנו חז"ל (תענית כו: לא.) על בנות ישראל שהיו יוצאות בט"ו באב וחולות (מחוללות) בכרמים ובחורים שמחפשים שידוך, יוצאים לשם, והבנות אומרות: בחור שא עיניך, אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא למשפחה, אין אישה אלא לבנים וכו'. ופה הידע נעצר. לא ממשיכים הלאה. או יותר נכון לא חוזרים מעט אחורה, להבין מה הסיבה לחג הזה?! למה אומרים חז"ל על היום הזה "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים וכחמישה עשר באב"?! למה דוקא ביום זה יצאו בנות ישראל לחולל בכרמים. פרשת השבוע "ואתחנן" נקראת כל שנה בין תשעה באב לט"ו באב, והשנה בט"ו באב עצמו. "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו ז) ומבאר רש"י: 'ודברת בם, שלא יהיה עיקר דיבורך אלא בם, עשם עיקר ועל תעשם טפל'. על מה מדברת כאן התורה בפרשה אותה אנ...

  בגמ' בבא מציעא (פה): אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דיבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ..." (ירמיהו ט יא) דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוה, אמרו נביאים ולא פירשוה, עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם" (יב) אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה. שנים לפני החורבן מתריע ירמיהו הנביא בפני העם על חורבן הבית. שנים בהם עברו עם ישראל על שלושת העברות החמורות – ע"ז ג"ע ושפיכות דמים. ועדיין נשאלה השאלה על מה האבדה הארץ? והשאלה כל כך קשה שגם החכמים והנביאים לא ידעו לפרשה? ומה התשובה? שלא ברכו בתורה תחילה. זה היה החטא שלהם? ג' עברות חמורות עברו, והארץ אבדה כי לא ברכו ברכות התורה? והתשובה לתמיהות אלו נמצאת בדיוק כאן, בדברי רב 'שלא ברכו בתורה תחילה'. עם ישראל עסק בתורה. והנביא ירמיהו תמה, על מה אבדה הארץ?! איך ייתכן שעברו על שלושת העברות החמורות שבגינם נחרב בית המקדש?! איך התורה שלמדו לא הצילה אותם מן החטא ומן הפורענות?! על שאלה זו לא יכולים לענות החכמים, וגם לא הנב...

  בפעם הקודמת שסיימתי מסכת יומא זה היה ערב יו"כ. ובאמת, ללהגיע ליום הכיפורים אחרי לימוד המסכת הזו על כל סדר העבודה וחילוקי הכפרה עם התכווננות ליום הכיפורים זה משהו אחר. אתמול סיימנו את מסכת יומא בערב ר"ח אב, בתוך ימי בין המצרים ימי האבלות על החורבן. ואני מגלה עכשיו את העוצמה של הדברים. הגמ' מתארת את שמחתו של עם ישראל בבית המקדש כשהשעיר משתלח לעזאזל והלשון של זהורית הקשורה על פתח האולם הופכת ללבן, וידעו שנתכפרו להם עוונותיהם. ובהמשך, כשלא זכו תמיד להתכפר, והלשון נקשרה על הסלע במקום דחיפת השעיר, והעם מחכה במתח כדי לדעת אם נתכפרו. נתאר את השמחה העצומה כשידעו שנתכפר להם. אברהם אבינו שואל את הקב"ה בברית בין הבתרים, כשרואה את כל הגלויות שיעברו על בניו, מה מכפר להם. אומר לו הקב"ה הקרבנות. אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. וחטאים צריכים כפרה, וכפרה זה קורבנות, ואין לנו בית מקדש ואין לנו קורבנות, במה יתכפר לנו? ועל זה אומר לנו רבינו גרשום מאור הגולה בסליחות לערב ראש השנה, בפיוט "זכור ברית אברהם". "העיר הקודש והמחוזות, היו לחרפה ולביזות, וכל מחמ...

  דברים שנכתבו לפני שנה ואקטואליים מאד להיום. עם תוספת דברים שנודעו לי רק השבוע. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. עם ישראל עמד במצב הקשה ביותר שלו מאז היותו לעם. אם לא מעשהו של פנחס, נגזרה ח"ו כליה על כלל ישראל. "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". הרב פינקוס מבאר את עניין החֵמה והסרת החֵמה בכך שמעשהו של זמרי היה בגידה נוראה בקשר של כנסת ישראל עם הקב"ה, בקשר של בין אשה לבעלה. ופנחס בקנאתו, גילה שהאהבה עדיין קיימת, שהקשר לא הופר, ובכך השיב את חמתו (תפארת שמשון על הפרשה – עיי"ש באריכות). סבי - רבי יעקב ישראל פינקלשטיין זצ"ל, היה האדם הכי שקט ורגוע שהכרתי. מימי לא שמעתי אותו מרים את קולו. גם לא כשאני ואחי – ילדים שובבים בני שבע וארבע – היינו אצלם שלושה שבועות שלמים בביתם בכפר אתא - עם כל המשמעות של ילדים שובבים אצל סבא וסבתא בלי ההורים. פעמיים סבי הרים את קולו. אני עוד לא נולדתי, אבל גדלתי על הסיפורים האלו. סבי למד בישיבת נובהרדוק בביאליסטוק, וכשעלה לארץ בבני ברק אצל הסטייפלר. ב...