פרשת דברים - על מה אבדה הארץ, על המעונות, ועל המריצות.

 

בגמ' בבא מציעא (פה): אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דיבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ..." (ירמיהו ט יא) דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוה, אמרו נביאים ולא פירשוה, עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם" (יב) אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה.

שנים לפני החורבן מתריע ירמיהו הנביא בפני העם על חורבן הבית. שנים בהם עברו עם ישראל על שלושת העברות החמורות – ע"ז ג"ע ושפיכות דמים. ועדיין נשאלה השאלה על מה האבדה הארץ? והשאלה כל כך קשה שגם החכמים והנביאים לא ידעו לפרשה?

ומה התשובה? שלא ברכו בתורה תחילה. זה היה החטא שלהם? ג' עברות חמורות עברו, והארץ אבדה כי לא ברכו ברכות התורה?

והתשובה לתמיהות אלו נמצאת בדיוק כאן, בדברי רב 'שלא ברכו בתורה תחילה'. עם ישראל עסק בתורה. והנביא ירמיהו תמה, על מה אבדה הארץ?! איך ייתכן שעברו על שלושת העברות החמורות שבגינם נחרב בית המקדש?! איך התורה שלמדו לא הצילה אותם מן החטא ומן הפורענות?! על שאלה זו לא יכולים לענות החכמים, וגם לא הנביאים, וגם לא מלאכי השרת (לפי גרסת הב"ח בגמ'). על זה רק הקב"ה בוחן כליות ולב יכול לענות. על עזבם את תורתי - על שלא ברכו בתורה תחילה! וכמו שמבאר רש"י שם 'שלא הייתה חשובה בעיניהם'.

עסק התורה יכול להציל מג' העברות החמורות ויכול גם להציל מהעונש הנורא של חורבן בית המקדש, אבל בתנאי שתהיה חשובה בעיניהם. כשיש גם עסק התורה וגם דברים אחרים, המדד מה יותר חשוב! את מה שמים במרכז החיים. ואם עוסקים בתורה אך היא לא מספיק חשובה בעיניהם כי יש גם דברים אחרים, הרי זה "עזבם את תורתי".

פרשת השבוע פרשת דברים נקראת מדי שנה בשבוע שלפי תשעה באב יום בו נחרב הבית. פרשה זו  עוסקת בתוכחה שמוכיח משה רבינו את בני ישראל –ברמז- לפי מותו ולפני כניסתם לארץ. משה רבנו עובר איתם על כל הארבעים שנה במדבר ועל כל חטאיהם שחטאו לפני ה'. אם נתבונן בהם אחד לאחד, נראה שרובם אם לא כולם נבעו מכך שהחשיבו דברים אחרים על פני עבודת ה' ועסק התורה. חטא העגל, כמו שפירש רש"י "בדי זהב", הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם. חטא המרגלים שהתחיל מהחשש שיאבדו את משרותיהם כשיכנסו לארץ – תאוות השררה. חטאם של קורח ועדתו, קנאה ורדיפת השררה. ובמיוחד אם נתייחס לקנאתה של אשת קורח בציפורה אשת משה לאחר שנתעשר מפסולתן של לוחות. קברות התאווה שהתאוו לבשר. וכן הלאה.

יכול אדם לעסוק ולעמול בתורה כל היום אבל השאלה כמה היא חשובה בעיניו. אם זה באמת עיקר מחשבתו ותכלית חייו, הרי שחשובה היא בעיניו ומה טוב. ואכן מה שמחזיק ומקיים את עם ישראל אלו אותם תלמידי ישיבות ואברכי הכולל העוסקים בתורה – שהעסק שלהם זה התורה, ומברכים בתורה תחילה – חשובה היא בעיניהם.

אבל עם עושה זאת כי כך גדל וכך הורגל, אבל מה שעומד בראשו זה ממון, תענוגות וכל עניני העוה"ז, הרי שלא חשובה היא בעיניו.

ומנגד יכול אדם לעסוק לפרנסתו רב היום ולקבוע עיתים לתורה - שיעור, חברותא או בכל צורה אחרת. אם זה כל מעיניו, אם בזה הוא רואה את תכלית חייו ואת עיקר יומו, הרי שחשובה התורה בעיניו.

ואם אנחנו רואים שעת צרה היא ליעקב מבית ומחוץ, ולומדי התורה – אברכי הכוללים – הם במרכז הגזרות, וילדיהם מועמסים על המריצות, צריך לבדוק האם התורה לא תובעת את עלבונה על אי חשיבותה בעינינו. האם אין דברים שמעניינים אותנו וחשובים לנו יותר. ואני לא מדבר על עמלי התורה, כי מי אני שאבחן אותם. אני מדבר עלינו. אם אנחנו נדע ליצור סביבה שמחשיבה ומייקרת את לימוד התורה יותר מכל מה שנחשב ומעניין את שאר אנשי העולם, נדע לברך בתורה תחילה, ונזכה להגאל במהרה בימינו ויהפך למחול אבלנו ויום תשעה באב ליום משתה ושמחה בבנין בית המקדש.