לדעת חכמה ומוסר

  לידה שאמנם נמשכה המון זמן אבל התקדמה לבסוף בצורה משביעת רצון. ולפתע, רגע לפני הלידה, חדר הלידה כמרקחה - ניתוח חירום. אני בדרך מירושלים מעודכן רק בשברי משפטים בטלפון. לא מבין מה קורה דוהר לכוון המרכז ואומר תהילים הזכורים בע"פ. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, תינוק בריא ושלם והאמא מתאוששת. ועכשיו מגיע תור המחשבות? א.       מה עשינו לא בסדר? למה לא לקחנו מיילדת פרטית?! כאילו הייתה עוזרת. למה נתנו להם לנתח בלי להתייעץ?! כאילו שנתנו לנו ברירה. ובכלל למה שלחנו אותה ללדת בבית החולים הזה?! אולי כי יש שם סייעתא דשמיא מיוחדת?!!! ב.       מה הקב"ה רוצה ממנה? לא מגיע לה לידה רגילה וקלה? למה מגיע לה הסבל הזה. ג.        הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אמירת מזמור לתודה כמניין הפעמים בהם חזרתי על המזמורים הזכורים לי מהתפילות על חולים. שתמיד יהיו לנו ולכולם רק שמחות רגילות. אבל השמחה כאן גדולה לאין שיעור. שמחה שמגיעה דוקא מתוך הקושי והפחד. ואולי זה בדיוק הרעיון. תפסיקו לחשוב שהכל מגיע לכם. תגידו תודה על כ...

  רגע לפני מות משה. אחרי ארבעים שנה בהם הנהיג את העם. אחרי ארבעים שנה בהם לימד את בנ"י את התורה, ובסיום התוכחה שהוכיח אותם לפני מותו, רגע לפני הברכות, מה הוא אומר להם? "ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום... כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה..." (דברים לב מו-מז) מה אדם שומר לסוף, לרגע האחרון? את הדבר החשוב ביותר. ומהו הדבר הזה? מפרש רש"י: צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו מכוונים לדברי תורה... לא לחינם אתם יגעים בה כי הרבה שכר תלוי בה, כי היא חייכם. התורה היא החיים שלכם. וכדי להבין, נחזור לראש הפרשה (פסוקים א-ב): "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". משה רבינו לוקח עדים הקיימים לעולם שיעידו בבני ישראל על הדברים שאומר להם. ומה הוא אומר? "יערף כמטר לקח תיזל כטל  אמרתי". 'תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם, כמטר הזה שהוא חיים לעולם'. 'תזל כטל שהכל - שמחים בו' (רש"י). מה זה כי היא חייכם, התורה היא החיים של העולם. ומוסיף האור החיים הקדוש, 'כדרך שהמטר מניעתו תסובב מיתה לאד...

   "באמת באלול אין צריך לדבר שום עניינים בכלל" אומר ר' יחזקאל לוינשטיין המשגיח דמיר ופוניבז'. ומבאר תלמידו הרב מנחם מנדלסון בספרו עבודת יחזקאל: "כוונתו שאין צריך לומר כלל שיחות ודי להתעורר מהנכתב בספרים". כבר מתחילת חודש אב אני אומר בכל שבת, לא צריך שיחות, לא צריך חיזוקים, צריך רק לפתוח חומש וללמוד עם המפרשים. זה מתחיל כבר בפסוקים הראשונים של חומש דברים עם כל התוכחה הנרמזת בכל מילה שם, והלאה לאורך כל החומש ועד לפרשה זו ממש פרשת וילך ומיד אחריה פרשת האזינו. חומש שלם שמדבר על שכר ועונש. אבל אני כן רוצה לעמוד על נקודה אחת, איך בתוך כל התוכחות, הקב"ה אומר לנו את הדברים הבאים: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל... למען תהיה השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא יט). השירה הזאת תהיה לעדות. עדות למה? התורה ממשיכה: "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן... והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (כ – כ"א). אומר הקב"ה, כשיבואו ישראל ...

"אתם נצבים היום כולכם..." בשבת שעברה קראנו בפרשת כי תבא את הקללות שנאמרו למי שלא ישמע בקול ה' אלוקיו לשמור ולעשות את כל מצותיו וחוקותיו. למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לפרשת הקללות? שואלים חז"ל והובאו דבריהם ברש"י כאן. ועונים חז"ל, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים (בפרשת בחוקותי שבחומש ויקרא), הוריקו פניהם ואמרו, מי יכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם. "אתם נצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו. בני ישראל שומעים מאה ארבעים ושבע קללות למי שלא ישמור את כל המצוות והחוקים. מי יכל להיות בטוח בעצמו? נבהלו. אמר להם משה רבינו, אתם כאן למרות כל מה שהכעסתם. ובהמשך הפרשה, אומרת התורה, גם אם תחטאו ויבואו אליכם כל הקללות האלו, ותהיו בגלות, "והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו... ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך...". אתם נצבים היום כולכם למרות כל החטאים. למה? כי "שבת עד ה' אלוקיך"! כי "ושמעת בקולו"! זה קל? כנראה שלא. סיימנו השבוע מסכת סוכה. וכשא...