פרשת נצבים וסיום מסכת סוכה בערב ראש השנה

"אתם נצבים היום כולכם..."

בשבת שעברה קראנו בפרשת כי תבא את הקללות שנאמרו למי שלא ישמע בקול ה' אלוקיו לשמור ולעשות את כל מצותיו וחוקותיו.

למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לפרשת הקללות? שואלים חז"ל והובאו דבריהם ברש"י כאן. ועונים חז"ל, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים (בפרשת בחוקותי שבחומש ויקרא), הוריקו פניהם ואמרו, מי יכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם. "אתם נצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו.

בני ישראל שומעים מאה ארבעים ושבע קללות למי שלא ישמור את כל המצוות והחוקים. מי יכל להיות בטוח בעצמו? נבהלו. אמר להם משה רבינו, אתם כאן למרות כל מה שהכעסתם.

ובהמשך הפרשה, אומרת התורה, גם אם תחטאו ויבואו אליכם כל הקללות האלו, ותהיו בגלות, "והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו... ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך...".

אתם נצבים היום כולכם למרות כל החטאים. למה? כי "שבת עד ה' אלוקיך"! כי "ושמעת בקולו"! זה קל? כנראה שלא.

סיימנו השבוע מסכת סוכה. וכשאנחנו עומדים בדפים האחרונים, אנחנו רואים את הקשר המופלא בין יוה"כ לחג הסוכות. בדף מה א' מביאה הגמ' את ה'שיר' שהיו אומרים על הקרבן בכל יום מימי חג הסוכות – שיר של יום שאנו אומרים לפי מנהג הגר"א. ואומרת הגמ' 'בשני מה היו אומרים? ולרשע אמר אלוקים'. ומפרש רש"י: 'דברי כיבושים לנאספין לעזרה למצות החג ושמחים שמחת החג ומוכיחם, "מה לך לספר חוקי", כלומר למה לך לבא לבית זה עם שאר עמי, אם אינך חוזר בתשובה.

וכמה דפים קודם עוסקת הגמ' ביצה"ר ובדרכי ההתמודדות איתו.                                                               

בדף נב א' מביאה הגמ' את הפסוק במשלי (כה כא) "אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים". ומפרש רש"י: אם רעב שנאך. יצרך הרע רעב ותאב לעבירה: האכילהו לחם. הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט): השקהו מים. תורה דכתיב בה הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה): ישלימנו לך. שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם:

מה הדרך להתמודד עם היצר הרע? ללמוד תורה. אבל היצר יודע את זה והוא לא נותן ללמוד?! גם לזה יש פתרון בהמשך גמ' (נב  ב) 'תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש'. אם היצר הרע רוצה להטות אותך מן התורה שלא תלמד כלל, 'משכהו לבית המדרש' תמשוך אותו אתך, תלמד איתו שלא לשמה. (הגאון בפירושו למשלי). תקח אותו לשיעור מעניין. לשיעור שיהיה לו כיף לבא לשם. שירגיש חלק ממועדון. תעשה הכל כדי שייכנס אתך לבית המדרש. כשיכנס ויטעם מלחמה של תורה וישתה ממעיין התורה, "ישלימנו לך". יהא יצרך שלם עמך ואוהבך ולא ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם.

נכון קשה לחזור בתשובה. לשנות הרגלים, להשתנות. אבל יש לנו דרך, תראה לקב"ה אני הולך בדרך הנכונה, אני עוסק בתורה, אני בבית המדרש, בסוף אני אכניע את היצה"ר.

ולסיום נלך לסוף הפרשה(ל' יט כ') ".. ובחרת בחיים... לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו...".

"לשמוע בקולו ולדבקה בו"? אם היה קשה עד עכשיו, אז מה נאמר על זה? לידבק בקב"ה? מי מסוגל? מי יכל להגיע לדרגה הזו?

אבל זה בדיוק העניין. אומרת הגמרא (כתובות קי"א ב') "לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה" בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא (עסק שיתפרנסו ממנו) לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.

הדבקות בקב"ה על ידי התורה. אם אתה לא יכל ללמוד, תתדבק בתלמיד חכמים. אם אתה עצמך לומד תורה - גם אם עדיין אינך תלמיד חכם, אבל אתה על הדרך - אין דבקות גדולה מזו.