לדעת חכמה ומוסר

  חז"ל אומרים (כתובות ק"ה ב') כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים. מה המיוחד בהבאת ביכורים, שלזה נמשל המביא מתנה לתלמיד חכם? אחרי שמביא הביכורים מתאר בארבעה פסוקים את תולדות עם ישראל ואת חסדיו של הקב"ה - מארמי עובד אבי עד ויתן לנו ארץ זבת חלב ודבש (תמצותה של הגדה של פסח) , התורה אומרת לו דבר נוסף "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אלוקיך וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אלוקיך" (דברים כ"ו י'). בשום קרבן, לא מצאנו שמביא הקרבן צריך להשתחוות. להתוודות, כן! לסמוך על ראש הקרבן, כן! אבל השתחוויה, לא מצאנו. מהי השתחוויה? כניעה וביטול מוחלט כלפי מי שאני משתחווה לו. מביא הביכורים, עבד קשה במשך השנה. חרש פעם ראשונה ושניה, זרע, השקה, זיבל, ניכש, בין לבין חרש עוד פעם ועוד פעם. היום יגידו שהוא גם דיבר אל הפירות, ושר להם שירים. השקיע את כל גופו ונשמתו בפירות האלו. וכשסוף סוף גדלו הפירות הוא לוקח את "פרי הביכורים" הפרי הכי חביב עליו. הפרי שלו הוא חיכה, ולא ...

  פרשת השבוע פותחת בפרשת אשת יפת תאר. אדם יוצא למלחמה, לוקח שבויים וביניהם הוא רואה אישה יפת תאר וחושק בה. אומרת לו התורה, קח אותה לאשה. למה? כי אם התורה לא תתיר לו, יקח אותה באיסור. וכאן אומר לנו רש"י דבר נורא. "אבל אם נשאה סופו להיות שונאה... וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה - שתי הפרשות הבאות מיד אחרי אשת יפת תאר, דינו של בן בכור של אשה שנואה, ודינו של בן סורר ומורה. אומר רש"י, לכך נסמכו פרשיות הללו. חז"ל אומרים לנו שירדה תורה לסוף דעתו של אדם היוצא למלחמה שאם יראה אשה יפת תאר, הוא יקח אותה, בהיתר או באיסור. והתוצאה ברורה. אז מה עושים? זה מה שאומר לנו רש"י "לכך נסמכו פרשיות הללו". רש"י בא ללמד אותנו מה הפתרון. תתכונן. תראה מה אומרת לך התורה. נכון התורה התירה לך בלית ברירה, אבל אם תעשה את זה, זה רק תחילתו של תהליך. כי תצא למלחמה על אויבך, תדע מה הולך לקרות. תראה אשת יפת תאר, תחשוק בה, יהיה לך אפי' מותר לקחת אותה, אבל אם תיקח, סופך לשנוא אותה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה. זה הדרך להינצל מהחוויה הזו. תתכונן, תלמד לפני מה אתה עומד ומה יקרה....

  הגמ' במסכת כתובות (סג א) מספרת את סיפורה של רחל אשת רבי עקיבא [1] . אביה – כלבא שבוע – כשראה שנשאת לרועה צאנו - עקיבא, הדיר אותה מכל נכסיו. אחרי עשרים וארבע שנה חזר רבי עקיבא והוא מגדולי הדור. אביה כלבא שבוע שמע שהגיע אדם גדול לעיר והלך אליו כדי שיתיר לו את נדרו (הוא לא הכירו). אמר לו רבי עקיבא, האם נדרת גם על דעת שחתנך יהיה אדם גדול? אמר לו לא, והתיר לו את הנדר. שואלים תוס', איך התיר לו את הנדר הרי לא פותחים פתח להתיר בדבר שלא היה קיים בזמן הנדר? מתרץ תוס' כיון שהלך ללמוד, דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול [2] . הרבה הולכים ללמוד ולא נעשים 'גדולים'?! דוד המלך אומר במזמור אותו אנחנו אומרים מראש חודש אלו עד לאחר חג הסוכות, "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי...". מספרים על צדיקה אחת שהיתה בירושלים, וזכתה שכל בניה תלמידי חכמים עצומים. פעם שאלו אותה סבתא, במה זכית שכל בנייך כשתילי זיתים? אמרה, לו ידעתם כמה התפללתי. אמרו לה אף על פי כן לא כולם זוכים לזה. אמרה התפללתם על בנים, וביקשתם עוד דברים הרבה.. אני ביקשתי - רק את זה! ד...

  בפרשה העוסקת במצוות שמיטת כספים, אומרת התורה "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים טו ד). חז"ל לומדים מכאן שעל האדם לדאוג שהוא עצמו לא יהיה אביון. 'בך בעצמך' (רש"י בתענית כא א). ובהמשך הפרשה מובא פסוק נוסף "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (יא). הגמ' בתענית מספרת: על אילפא ור' יוחנן שלמדו תורה והייתה פרנסתם דחוקה ביותר. אמרו, נלך ונעשה עסקים ונקיים בנפשנו את ציווי התורה "אפס כי לא יהיה בך אביון". הלכו. בדרך עצרו לאכול את ארוחתם בצילו של גדר רעוע. באו שני מלאכי השרת. שמע רבי יוחנן שאחד מהם אומר לחברו, נפיל עליהם את הגדר ונהרוג אותם, שמניחים חיי עולם הבא ועוסקים בחיי שעה. אמר לו השני, נעזוב אותם, כי אחד מהם משחקת לו השעה - עתיד להתגדל (רש"י). אומרת הגמ' שרבי יוחנן שמע את הדברים ואילפא לא שמע. אמר לו ר' יוחנן לאילפא שמעת משהו? אמר לו לא. אמר – רבי יוחנן – מזה שאני שמעתי את דברי המלאכים ואילפא לא שמע, ש''מ לי תשחק השעה. אמר רבי יוחנן לאילפא, אני חוזר ללמוד ויתקיים בי הפסוק "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". ר' ...