פרשת כי תבא - איך מביאים ביכורים בזמן הזה

 

חז"ל אומרים (כתובות ק"ה ב') כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים.

מה המיוחד בהבאת ביכורים, שלזה נמשל המביא מתנה לתלמיד חכם?

אחרי שמביא הביכורים מתאר בארבעה פסוקים את תולדות עם ישראל ואת חסדיו של הקב"ה - מארמי עובד אבי עד ויתן לנו ארץ זבת חלב ודבש (תמצותה של הגדה של פסח) , התורה אומרת לו דבר נוסף "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אלוקיך וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אלוקיך" (דברים כ"ו י').

בשום קרבן, לא מצאנו שמביא הקרבן צריך להשתחוות. להתוודות, כן! לסמוך על ראש הקרבן, כן! אבל השתחוויה, לא מצאנו.

מהי השתחוויה? כניעה וביטול מוחלט כלפי מי שאני משתחווה לו.

מביא הביכורים, עבד קשה במשך השנה. חרש פעם ראשונה ושניה, זרע, השקה, זיבל, ניכש, בין לבין חרש עוד פעם ועוד פעם. היום יגידו שהוא גם דיבר אל הפירות, ושר להם שירים. השקיע את כל גופו ונשמתו בפירות האלו. וכשסוף סוף גדלו הפירות הוא לוקח את "פרי הביכורים" הפרי הכי חביב עליו. הפרי שלו הוא חיכה, ולא בירך שהחיינו על פירות מהשוק. ואת הפרי הזה, הוא מביא לבית המקדש. מתנה לקב"ה. ומשתחווה. ריבונו של עולם, אני לא עשיתי כלום, הכל ממך.

הנותן מתנה לתלמיד חכם, מבטל עצמו ואומר, אני לעומתך, כלום. כל מה שיש לי בזכותך, אתה זה שמקיים את העולם. "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת".

ההבנה הזו וההכרה הזו, היא העומדת בעיני הנותן מתנה לת"ח.

ומי שזכה להבנה הזו, יתקיימו בו דברי אביי (ברכות מ"ב א') "אף אנו נאמר תכף לתלמידי חכמים ברכה". המקרב את הת"ח ומארחו בביתו, מיד מתמלא ביתו בברכה (רש"י שם).

וכל זה למי שנותן מתנה לת"ח. אבל ת"ח עצמם? אומרת הגמ' (ברכות ל"ד א') "א''ר חייא בר אבא א''ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו – על הטובות והנחמות (רש"י) - אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת''ח ולמהנה ת''ח מנכסיו. אבל תלמידי חכמים עצמן, עין לא ראתה אלוקים זולתך". רק הקב"ה יודע שכרם של תלמידי חכמים עצמם.

וזה מחזיר אותנו לפרשתנו. כותב האור החיים שפרשה זו רומזת על  נשמת האדם. על מלחמתה ביצר ושאיפתה להתקרב לקב"ה, ועל 'התורה שבה ינצל האדם מיצר הרע'. "והשתחוית לפני ה' אלוקיך" התקרבות הנפש אל הקב"ה. איך? "ושמחת בכל הטוב" אין טוב אלא תורה. וכאן אומר האור החיים הקדוש את מילותיו המפורסמות - על ידי לחנו של הרב הלל פלאי – 'אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם'.

המביא ביכורים לבית המקדש, מבטל עצמו כלפי הקב"ה. המהנה תלמיד חכם מנכסיו, או הנותן מתנה לתלמיד חכם, מבטל עצמו כלפי תלמידי החכמים והתורה. הוא מבין את ערכה וחשיבותה של התורה. ועכשיו נשאר לו רק ללמוד אותה ולהרגיש במתיקותה ועריבותה.