לדעת חכמה ומוסר

"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם… לא תערוץ מפניהם, כי ה' אלוקיך בקרבך א-ל גדול ונורא". (דברים ז יז - כא). התורה בפרשה זו פשוט מדברת אלינו. השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך… פן תאכל ושבעת… וכסף וזהב ירבה לך… ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים… ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה". אלא מה? וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…" (ח' יא - יח). אני קורא את הפסוקים, ובא כהרגלי לקרוא רש"י ואין רש"י. כי הדברים כל כך פשוטים וברורים. מי יכל לומר כחי ועוצם ידי עשה לי…? רק מי שעושה. מי שלא עושה, אין חשש שיאמר או יחשוב מילים אלו. והתורה לא אומרת שב ואל תעשה. התורה אומרת "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…" תעשה אבל תזכור מי נותן לך את הכח לעשות, ממי היכולת לעשות. לא בדיוק. כי התורה ממשיכה ומצווה, "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך… עם גדול ורם בני ענקים… מי יתיצב לפני בני ענק. וידעת היום כי ה' אלוקיך… הוא ישמ...

אתה שומע את הדיבורים והקולות של אנשי קפלן, הפרקליטות ובית המשפט ואתה משתומם. איך יהודי - עזבו יהודי,  ישראלי - מסוגל להיות כל כך נגד המלחמה הצודקת הזו, וכל כך לדאוג לרווחתם של המחבלים הנתעבים האלו. לרחם כל כך על האכזרים ולהתאכזר על הרחמנים. עד שאתה לומד את פרשת השבוע פרשת ואתחנן. "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך… השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים…את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד… פן יחרה אף ה' אלוקיך בך והשמידך מעל פני האדמה. ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה…להדוף את כל אויביך מפניך כאשר דיבר השם".  יש מחיר לארץ ישראל. יש מחיר לזכות לגור בה. יש מחיר אותו אנו צריכים לשלם כדי להדוף את אויבינו מלפנינו. ויש כאלו שלא מוכנים לשלם את המחיר. אז במקום לעזוב, הם מנסים להשכיח מכולם - ובעיקר מעצמם - מי אנחנו ומה השייכות ההיסטורית שלנו לארץ הזו. וכדי לשכוח הם מוכנים לחבק את השונאים הגדולים ביותר שלנו. הם מוכנים לחבק רוצחי נשים תינוקות. כי האפשרות האחרת, היא להגיד יש לנו זכות על הארץ הזו. אבל אם יש זכות, אז יש גם חו...

  הציבור החרדי בכלל וציבור בני הישיבות ואברכי הכוללים בפרט רגיל לעמוד בעין הסערה בעיקר בנושא גיוס לצה"ל. אבל עכשיו נראה שהשתנה דבר. אנחנו במלחמה שעם ישראל לא ידע כמותה. ואם עד היום ידענו שכל מטרתם היא פוליטית, השקפתית, העברה על דת, כור היתוך, שילוב בחברה, לא משנה איך נקרא לזה. הפעם נראה שזה שונה, מדינת ישראל צריכה חיילים וחיילים טובים עם ערכים, חיילים שיודעים מה המשמעות של ארץ ישראל, חיילים שיודעים למה אנחנו פה ולא בלוס אנג'לס.  השתתפתי אתמול בטקס סיום טירונות והכשרת רובאי 03 לחיילים חרדים תושבי היישובים והערים החרדיות ביהודה ושומרון. והעלו שם על נס את אותם ששמעו את הקריאה נוקבת - "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה"?! ובאו. מדובר בחרדים ודתיים לאומיים תורניים בני 25 עד 50+ שלא שירתו מעולם בצבא או ששירתו במסגרות לא לוחמות כאלו ואחרות, נשואים בעלי משפחות, שהחליטו - צריכים אותנו, אז אנחנו מתגייסים או מעלים את הכשירות. ועזבו את הבית ואת המשפחה, את העסקים והעבודה והלכו לשלושה שבועות של אימון מתקדם בארבעים + מעלות של הבקעה, כדי להצטרף ולהשתתף במלחמה על הבית שלנו. בפרשת השבוע...

  פרשת דברים מתחילה בתוכחה שמוכיח משה רבינו את בני ישראל ובה הוא עובר על כל מה שהכעיסו לפני ה' במדבר ועל הפורענויות שבאו עליהם בעקבות זאת. וגם מה שמזכיר משה את המפגש עם ארץ אדום חלק מאותה תוכחה. "ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף… ונסב את הר שעיר ימים רבים" (ב א) כשאנחנו קוראים את הפסוקים כפשוטם ועוד יותר כשקוראים את הפסוקים בפרשת חוקת (במדבר כ יד-כא) נראה לנו כדבר הכי פשוט שאדום לא יתן לבני ישראל לעבור בארצו. וכמו שאומר אדום לישראל "פן בחרב אצא לקראתך", וברש"י: ואני אצא אליכם במה שהורישני אבי "ועל חרבך תחיה". הלכה עשו שונא ליעקב. אז פלא שלא ייתן להם לעבור בארצו?!  אבל רש"י לוקח אותנו למקומות אחרים. 'אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ… ובשביל שקלקלו הפכו לצד המדבר…'. הפרשה הזו מופיעה מיד אחרי התוחכה על חטא המרגלים. אומר רש"י, אם לא חטא זה, היו עוברים ישר דרך ארץ אדום. והרי עשו לא רוצה לתת להם לעבור בגבולו? לולא החטא היה נותן בלבו של מלך אדום להניחם לעבור דרך ארצו (רא"ם). ואיך מסיימת הפרשה? "ואת יהושוע צויתי לאמור,...

  הייתי השבוע בחתונה חרדית קלאסית סטנדרטית. החתן בחור ישיבה מצוין. הכלה בוגרת סמינר מבית של תורה. והאורחים בהתאם. האבא של הכלה כיבד בשבע ברכות שני אורחים וכשסיימו לברך הסביר ששני היהודים האלו - אחד נראה חרדי ליטאי ממוצע והשני עם מגבעת 'סופר' נראה ממאה שערים (באמת הוא חסיד קרלין) - לוחמים בפלוגה חרדית שמשרתים כרגע במילואים, והקדיש את הברכות לכל לוחמי הפלוגה. מתברר שסביב אחד השולחנות ישבו חבורה של לוחמים בלבוש חרדי שנראים אברכים או בעלי בתים בני תורה ככל אחד אחר בחתונה. בסיום השבע ברכות, כשהבחורים פצחו בשירה, אמר אחד מרבני הישיבה, זאת הפלוגה החרדית האמיתית. אין ספק שהוא צודק. ובואו נראה איך פרשת השבוע מתייחסת לזה. ולפני כן נראה איך נראו מלחמות ישראל כשנעשו על פי ה'. כשחוזרים בני ישראל ממלחמת מדין "ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא, שרי האלפים ושרי המאות. ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו, ולא נפקד ממנו איש". באים המפקדים למשה ואומרים לו, ספרנו את החיילים שלנו - עשינו ירוק בעיניים - וכולם כאן בריאים ושלמים. לא מדובר בצוות או כיתה, גם לא מחלקה ...