אתה שומע את הדיבורים והקולות של אנשי קפלן, הפרקליטות ובית המשפט ואתה משתומם - הרהורים לפרשת ואתחנן - מלחמת שמחת תורה
אתה שומע את הדיבורים והקולות של אנשי קפלן, הפרקליטות ובית המשפט ואתה משתומם. איך יהודי - עזבו יהודי, ישראלי - מסוגל להיות כל כך נגד המלחמה הצודקת הזו, וכל כך לדאוג לרווחתם של המחבלים הנתעבים האלו. לרחם כל כך על האכזרים ולהתאכזר על הרחמנים. עד שאתה לומד את פרשת השבוע פרשת ואתחנן.
"והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך… השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים…את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד… פן יחרה אף ה' אלוקיך בך והשמידך מעל פני האדמה. ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה…להדוף את כל אויביך מפניך כאשר דיבר השם".
יש מחיר לארץ ישראל. יש מחיר לזכות לגור בה. יש מחיר אותו אנו צריכים לשלם כדי להדוף את אויבינו מלפנינו. ויש כאלו שלא מוכנים לשלם את המחיר. אז במקום לעזוב, הם מנסים להשכיח מכולם - ובעיקר מעצמם - מי אנחנו ומה השייכות ההיסטורית שלנו לארץ הזו. וכדי לשכוח הם מוכנים לחבק את השונאים הגדולים ביותר שלנו. הם מוכנים לחבק רוצחי נשים תינוקות. כי האפשרות האחרת, היא להגיד יש לנו זכות על הארץ הזו. אבל אם יש זכות, אז יש גם חובות, וזה לא!
הפרשה הזו מחייבת גם אותנו, אלו שמוכנים להלחם על הארץ הזו, אלו שמוכנים למסור נפשם על הארץ הזו. נכון בהתחלה היתה תאוות נקמה. היה גם חשש גדול שזה יגיע מאיו"ש ומלבנון. והייתה הרגשה שאנחנו נלחמים על החיים. אבל עכשיו אנחנו צריכים לבחון את עצמנו, האם אנחנו יודעים על מה אנחנו נלחמים? האם אנחנו כן עומדים בקריטריונים? האם אנחנו ראויים ל- "ונתנם ה' אלוקיך לפניך והכיתם"?
"לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם… כי מאהבת ה' אתכם" ואם הקב"ה אוהב אותנו אז עלינו להשיב לו אהבה. איך? "ואהבת את ה' אלוקיך… והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם". ומפרש רש"י: ומהו האהבה? והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בקב"ה ומדבק בדרכיו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה