לדעת חכמה ומוסר

  נכנסתי הבוקר לרכב, והרדיו - אחרי תשעה ימים - שוב משמיע שירים, ולא ווקאליים. ואיזה שיר?! "אם אשכחך ירושלים" המרגש של שוואקי. וואו! באמת מגיע ייש"כ גדול לעורך. דברו אצלנו על זה שחז"ל אומרים שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל לא אומרים עד מתי. אז אצל הליטוואקעס זה עד ר"ח אדר. אבל באמת עד מתי? ט"ו באב מהימים הטובים שהיו לישראל אז ודאי לא יותר מזה. אבל אם נסתכל ברחוב, זה הסתיים אתמול בלילה, כי השנה - יום שישי - כבר מותר מוזיקה. וגם בלי מוזיקה, ההכנות לנופשים ולמחנות נכנסים להילוך גבוה. ומי שלא הספיק להזמין מקום נופש וגם לא עשה את זה בתשעת הימים – יש כאלו - מתיישב על זה מרגע צאת הצום. אז באמת צריך להזכיר לנו שאמנם תשעה באב כבר הסתיים, ומנהגי האבלות גם הם הסתיימו, אבל, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". והאמת שראיתי דבר פלא בפרשת השבוע. אבל לפני כן, אני רוצה לשאול. חורבן בית המקדש זה האסון הגדול ביותר בקורות עמנו, אבל האם ייתכן אסון גדול יותר? אז בפרשת השבוע – פרשת ואתחנן – אומרת התורה: "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ ועשיתם פסל תמונת כל ועשי...

  משה רבינו מזכיר לבני ישראל את כל הארבעים שנה ששהו במדבר ובין הדברים המעבר בארץ אדום. אומר להם משה רבינו, "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו... אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם". למה? "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך... לא חסרת דבר" (ב' ד'–ז'). מבאר רש"י: 'לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים'. זה המוסר השכל הראשון, אם יש לנו מה שאנחנו צריכים ואנחנו בכל זאת מראים עצמנו כמי שחסר לנו, זה כפיות טובה לקב"ה. כמה פסוקים קודם, משה רבינו מזכיר להם את חטאם במרגלים, ואיך לאחר שנתבשרו על עונש של ארבעים שנות נדודים במדבר, שם ימותו, הם רוצים לעלות לארץ. אומר להם משה לא תעלו כי אין ה' בקרבכם. והם עולים והקב"ה שולח בהם את האמורי "וירדפו אתכם כאשר תעשנה הדבורים". ומבאר רש"י: 'מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד היא מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים'. מה מלמדת אותנו כאן התורה? מקובל להבין שהתורה באה להראות את עוצמת השנאה שלהם לישראל, שאפי' שיודעים שימותו...

  בפרשת השבוע אנו לומדים את סיפורם של בני גד ובני ראובן שרצו לנחול נחלתם בעבר הירדן, במקום חלקם בא"י. חז"ל (מדרש רבה) מלמדים אותנו מה שלא מפורש במקרא: 'וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ לארץ ישראל'. היה להם הרבה מקנה ובעבר הירדן המזרחי, המרעה מצוין אז רצו לגור שם. אבל המדרש מסיים: 'לפיכך גלו תחילה מכל השבטים'. למה? כי אהבו את ממונם עד כדי כך שבחרו להתנתק משאר השבטים. אלא שבמקום אחר אומרים חז"ל, שהסיבה לבקשת בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן, כי ידעו ששם קבורת משה רבנו ולא רצו להפרד ממנו ושאפו להיות סמוכים אליו. ר' יחזקאל לווינשטיין מבאר שעיקר כוונתם של בני גד ובני ראובן הייתה אכן טובה כדי להיות סמוכים למקום קבורת משה רבינו ע"ה. אלא שהיה מעורב בה גם מעט אהבת ממון - ברמה כזאת שרק הקב"ה יכול להעיד על כך. והמעט הזה השפיע עד כדי שיגלו תחילה לכל השבטים. מהיכן למדו זאת חז"ל, שאוהבים היו את ממונם? כשבקשו בני גד ובני ראובן לנחול את עבר הירדן, הם אומרים למשה רבינו: "גדרות צ...

  פרשת השבוע מספרת לנו את סיפורן של חמשת בנות צלפחד שרצו לקבל חלק בארץ ישראל. לצלפחד היו חמשה בנות ולא היו לו בנים. ארץ ישראל נתחלקה לבנים. באו בנות צלפחד לפני משה לבקש חלק ונחלה בארץ ישראל.  מה רצו בנות צלפחד? לשם מה הן רצו נחלה?  כשהתורה אומרת לנו מי היו בנות צלפחד היא מוסיפה את השושלת שלהן עד יוסף. "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף, ואלה שמות בנותיו מחלה נֹעה וחגלה ומִלכה ותרצה".  אומר רש"י: לומר לך, יוסף חיבב את הארץ ובנותיו חבבו את הארץ. וללמדך שכולם צדיקים. ומשה מביא את משפטן לפני ה'. ופה מתחדשים דיני ירושת הבת, שאם אין בנים לאב, הבנות יורשות. ראויה הייתה פרשה זו להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן (רש"י, על פי הגמ' סנהדרין קיט). פעם נוספת אנחנו מוצאים מבני ישראל שביקשו נחלה, בני גד ובני ראובן. ושם משה רבינו כועס עליהם. וגם אחר שמסבירים את עצמם ונותן להם את הנחלה, וגם אחרי שמספרים לנו חז"ל שרצו נחלה ליד מקום קבורתו של משה, עדיין דורשים אותם חז"ל לגנאי - שחיבבו את ממונם. עד כדי כך שלכן גלו ראשונים...