להראות עניים או עשירים? אלה הדברים או אלו הדבורים? הרהורים לפרשת דברים ולשבת חזון

 

משה רבינו מזכיר לבני ישראל את כל הארבעים שנה ששהו במדבר ובין הדברים המעבר בארץ אדום. אומר להם משה רבינו, "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו... אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם". למה? "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך... לא חסרת דבר" (ב' ד'–ז'). מבאר רש"י: 'לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים'.

זה המוסר השכל הראשון, אם יש לנו מה שאנחנו צריכים ואנחנו בכל זאת מראים עצמנו כמי שחסר לנו, זה כפיות טובה לקב"ה.

כמה פסוקים קודם, משה רבינו מזכיר להם את חטאם במרגלים, ואיך לאחר שנתבשרו על עונש של ארבעים שנות נדודים במדבר, שם ימותו, הם רוצים לעלות לארץ. אומר להם משה לא תעלו כי אין ה' בקרבכם. והם עולים והקב"ה שולח בהם את האמורי "וירדפו אתכם כאשר תעשנה הדבורים". ומבאר רש"י: 'מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד היא מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים'. מה מלמדת אותנו כאן התורה? מקובל להבין שהתורה באה להראות את עוצמת השנאה שלהם לישראל, שאפי' שיודעים שימותו, הם בכל זאת נלחמים ומכים בהם.

אני חושב שיש כאן נקודה נוספת הרבה יותר חזקה. בני ישראל חוטאים בחטא חמור שהקב"ה רוצה להשמיד אותם. עוזרת תפילתו של משה רבינו להמיר את ההשמדה במיתת כל אותו דור במשך ארבעים שנות נדודים במדבר. הילדים כבר יכנסו לארץ. ובני ישראל ממשיכים למרוד בה', אז הקב"ה שולח את האמוריים להכות אותם. אבל הם עדין בניו אהוביו, ולכן מי שנוגע בהם מיד מת, כאותה דבורה העוקצת ומתה.

וזה המוסר השכל השני: גם כשהקב"ה מעניש אותנו, אהבתו ויחסו אלינו, היא כ - "בני בכורי ישראל".

וזה מביא אותנו לאגדות החורבן במסכת גיטין. שם אנחנו רואים איך את האהבה הזו של הקב"ה לישראל הבין נירון קיסר. שכשבא להילחם על ירושלים ועשה את כל הסימנים שאכן ירושלים תיפול בידיו, התחרט והתגייר. למה? כי הבין שהקב"ה רוצה להעניש את בניו ולהחריב את ביתו, אבל אח"כ יקנח את ידיו באותו קיסר. אמר, לכזה עם אני רוצה להיות שייך, הלך והתגייר.

ומשם לימים בהם אנחנו נמצאים. חז"ל אומרים 'שלשה נתנבאו בלשון איכה - משה, ישעיה וירמיה. משה אמר (דברים א) "איכה אשא לבדי", ישעיה אמר (ישעיה א) "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר "איכה ישבה בדד".

ישעיהו מוכיח אותם על חטאיהם. ירמיהו מקונן על החורבן. איך זה קשור למה שאומר משה רבינו על כך שהוא לא יכל לבד ולכן הוא ממנה עליהם שרי אלפים שרי מאות וכו'? אז נראה איך מסביר רש"י את הפסוק "איכא אשא לבדכם טרחכם ומשאכם וריבכם". 'ומשאכם: מלמד שהיו אפיקורסין. וריבכם: מלמד שהיו רוגנין'. משה רבינו מתאר בפרשה זו ובבאות אחריה, את כל הטוב שהקב"ה עשה לישראל במדבר ואת כל הטירחות והריבים שהטריחו ורבו עליו. ואיך זה קורה? איך למרות כל הטבות, כך הם רוגנים? על זה ענה לנו רש"י בפסוק הראשון שהבאנו. 'לא תכפו את טובתו'. כשלא מכירים בטובתו של הקב"ה, כשכופרים בה, אז רוגנים. וכשרוגנים אז חוטאים וכופרים.

"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". ,איכה" אומר משה רבינו, כי זה ההתחלה, זה איכה הראשון בסדרה שאחריו כפועל יוצא "איכה הייתה כזונה" וממילא "איכה ישבה בדד".