על מה נחרב הבית, האם החורבן זה האסון הגדול ביותר, ומה השיר הראשון ששמעתי אחרי תשעה באב? הרהורים לפרשת ואתחנן.

 

נכנסתי הבוקר לרכב, והרדיו - אחרי תשעה ימים - שוב משמיע שירים, ולא ווקאליים. ואיזה שיר?! "אם אשכחך ירושלים" המרגש של שוואקי. וואו! באמת מגיע ייש"כ גדול לעורך.

דברו אצלנו על זה שחז"ל אומרים שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל לא אומרים עד מתי. אז אצל הליטוואקעס זה עד ר"ח אדר. אבל באמת עד מתי? ט"ו באב מהימים הטובים שהיו לישראל אז ודאי לא יותר מזה. אבל אם נסתכל ברחוב, זה הסתיים אתמול בלילה, כי השנה - יום שישי - כבר מותר מוזיקה. וגם בלי מוזיקה, ההכנות לנופשים ולמחנות נכנסים להילוך גבוה. ומי שלא הספיק להזמין מקום נופש וגם לא עשה את זה בתשעת הימים – יש כאלו - מתיישב על זה מרגע צאת הצום.

אז באמת צריך להזכיר לנו שאמנם תשעה באב כבר הסתיים, ומנהגי האבלות גם הם הסתיימו, אבל, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

והאמת שראיתי דבר פלא בפרשת השבוע. אבל לפני כן, אני רוצה לשאול. חורבן בית המקדש זה האסון הגדול ביותר בקורות עמנו, אבל האם ייתכן אסון גדול יותר?

אז בפרשת השבוע – פרשת ואתחנן – אומרת התורה: "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלוקיך להכעיסו. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה, לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון" (ד כה). משה רבינו מזהיר את בני ישראל ממה שיקרה – ואכן קרה – כאשר יעבדו עבודה זרה ויעשו הרע בעיני ה'. "אבוד תאבדון... השמד תשמדון". רש"י מביא את דברי חז"ל (סנהדרין לה): רמז להם שיגלו ממנה לסוף ח' מאות וחמשים ושתים שנה כמנין "ונושנתם" והוא הקדים והגלם לסוף ח' מאות וחמשים והקדים שתי שנים לונושנתם כדי שלא יתקיים בהם "כי אבד תאבדון" וזהו שנא' (דניאל ט) "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו" צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה.

היה יכל להיות הרבה יותר גרוע! לא היה אסון כמו חורבן הבית וגלות ישראל מארצם. אבל האסון הזה הוא גם חסד, צדקה! כי יכל להיות אסון יותר גדול. אם הקב"ה לא היה מחריב את בית המקדש ומגלה את עם ישראל מארצו, אם היו עוד קצת ממשיכים במעשיהם הרעים, היה אבד תאבדון, היה השמד תשמדון.

ואיפה התורה כותבת את זה? בפרשת ואתחנן, שנקראת כל שנה בשבת שאחרי תשעה באב. לא לפני תשעה באב, אחרי תשעה באב. כי עיקרה של האבלות היא לא לבכות על מה שהיה, אלא לתקן. דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. לתקן את מעשינו שנהיה ראויים להשראת השכינה ולבניין בית המקדש במהרה. וזה מתי? מיד אחרי סיום האבלות, עכשיו – בבין הזמנים - מתחילים לעבוד.

ונקודה נוספת. אנחנו רגילים לשמוע כל הזמן על בית המקדש שחרב על שנאת חינם. ובאמת אנחנו משתדלים ומרבים באהבה. בחסדים מופלאים, בהמנעות מלשון הרע, ממחלוקת. אבל מה עם חורבן בית ראשון? מה עם הגורמים לחורבן בית ראשון? פרשת ואתחנן לא מדברת על חורבן בית שני ועל שנאת חינם. התורה מדברת על חורבן בית ראשון ועל שלוש העברות החמורות שגרמו לו.

עבודה זרה זה לא רק השתחוויה לפסל, גילוי עריות זה לא רק חייבי כרת, ושפיכות דמים זה לא רק רצח.

שנדע לשים את ירושלים על לוח ליבנו, ולהתאים את דרכינו לכאלו שבית המקדש ראוי להיבנות בזכותם.