על אהבת הארץ של בנות צלפחד ועל סבתי ע"ה שבזכות אהבת הארץ שלה אני יכל לכתוב פה היום - הרהורים לפרשת פנחס

 

פרשת השבוע מספרת לנו את סיפורן של חמשת בנות צלפחד שרצו לקבל חלק בארץ ישראל. לצלפחד היו חמשה בנות ולא היו לו בנים. ארץ ישראל נתחלקה לבנים. באו בנות צלפחד לפני משה לבקש חלק ונחלה בארץ ישראל. 

מה רצו בנות צלפחד? לשם מה הן רצו נחלה? 

כשהתורה אומרת לנו מי היו בנות צלפחד היא מוסיפה את השושלת שלהן עד יוסף. "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף, ואלה שמות בנותיו מחלה נֹעה וחגלה ומִלכה ותרצה".  אומר רש"י: לומר לך, יוסף חיבב את הארץ ובנותיו חבבו את הארץ. וללמדך שכולם צדיקים.

ומשה מביא את משפטן לפני ה'. ופה מתחדשים דיני ירושת הבת, שאם אין בנים לאב, הבנות יורשות.

ראויה הייתה פרשה זו להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן (רש"י, על פי הגמ' סנהדרין קיט).

פעם נוספת אנחנו מוצאים מבני ישראל שביקשו נחלה, בני גד ובני ראובן. ושם משה רבינו כועס עליהם. וגם אחר שמסבירים את עצמם ונותן להם את הנחלה, וגם אחרי שמספרים לנו חז"ל שרצו נחלה ליד מקום קבורתו של משה, עדיין דורשים אותם חז"ל לגנאי - שחיבבו את ממונם. עד כדי כך שלכן גלו ראשונים מארצם. (ע"פ מדרש רבה פרשת מטות).

רק התורה יכולה לגלות לנו מה בצפונות ליבו של אדם, וחז"ל בחכמתם יכלו להוציא זאת מרמזי התורה.

כשאני לומד את הפרשה הזו של בנות צלפחד אני נזכר בסבתי שרה פינקלשטיין ע"ה. שגדלה במשפחה חסידית בפולין ובעודה נערה החליטה לעלות לארץ ישראל. לצורך כך הצטרפה להכשרה של בנות אגו"י בלודז' ומשם לארץ ישראל. מספרים שדודה שהיה עשיר רצה לתת לה בניין משרדים ובלבד שתישאר ולא תעלה לארץ ישראל מקום ציה ושממה, הן בגשמיות והן ברוחניות. אבל היא עלתה. וכנראה בגלל זה אני יכל לכתוב את הדברים, כי חוץ ממנה, כל משפחתה נהרגה על קידוש ה' בשואה. יד ה' הייתה זו, אבל ברור שאהבת הארץ היא זו שדחפה אותה, לעזוב את משפחתה, את ההבטחה לעושר, ולעלות לארץ ישראל. 

וגם המשך סיפורן של בנות צלפחד, מזכיר לי את סבתי ע"ה. כי סיפורם רק מתחיל כאן בפרשה, ההמשך בסוף פרשת מסעי. בני שבט מנשה באים למשה בטענה, בנות צלפחד קיבלו חלק מהנחלה של השבט שלנו, וכשהן ינשאו, הנחלה תעבור למשפחות הבעלים שלהם ואם ינשאו לבני שבט אחר, תחסר מנחלת השבט שלנו. טענה חזקה וצודקת. ואכן אומר הקב"ה למשה, "כן מטה בני יוסף דוברים" (במדבר לו ה), הם צודקים. ולכן, "ואך למשפחת מטה אביהם תהינה לנשים" - נשים כמותן שירשו חלק אביהם, יוכלו להינשא רק לאנשים מאותו השבט. למעט בנות צלפחד שהן "לטוב בעיניהן תהינה לנשים". הן יכולות להינשא גם לבני שבט אחר. למה? אומר האור החיים, 'ולדרכנו יכון לומר כי בא האלוקים במאמר זה לרומם כבודם'. לדרכו של האור החיים שהאריך להסביר את פשר פירוט שמותיהן של בנות צלפחד, מחמת גדלותן וחשיבותן, גם כאן בא לרומם כבודם. 

ועם מי הן התחתנו? "ותהינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים". צדקניות היו שלא נישאו אלא להגון להן (סנהדרין קיט ב). קיימו בזה את עצתו של ה' כמו שאומרים חז"ל בהמשך הגמ' "אך למשפחת מטה אביהם תהינה לנשים" – עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להם. הקב"ה הגביל את אפשרות נישואיהן של כל הבנות שיורשות את אביהן, ולהן לבנות צלפחד הגדיל את ההיצע. אבל הן נישאות לבני דודיהן ההגונים להם. אם תשאלו אותי, זה מלמד על צדקותם. זה מלמד על הכל. זה מלמד גם על בקשתם נחלה שהיא באמת מאהבת ארץ ישראל ולא מסיבות אחרות.

ומכאן אני חוזר לסבתי עליה השלום, שיש שיאמרו שנסחפה אחר רוח התקופה הסוציאליסטית. שהכל התחיל מאסיפה של "הבונד" שנכחה בה - וכשראתה מה קורה שם ברחה כל עוד נפשה בה. ומשם לציונות. יש שיאמרו שהייתה מהפכנית – וזה נכון. אבל אני רואה עם מי היא התחתנה. עם בחור ישיבה ליטאי מנוברדוק, תלמיד חכם, עדין נפש, בחור שקיבלו עליו המלצות מהחזו"א. בחור שאת המכתב ששלח להורי הכלה בפולין וכשהראו לרב העיר, התפעל מגדלותו של הצעיר בתורה. זה מגלה על הכל, מאיפה הכל נובע. אכן היא הייתה ציונית בכל נפשה ומאודה, ציונות שנבעה מאהבת ארץ ישראל כפשוטה.

השבוע הזכירה לי אחת מבנות המשפחה שבפטירתה של סבתי עליה השלום הספדנו אותה אני ואחי על מסירותה לבעלה, על הארוחות שהייתה מכינה לו ודואגת שיאכל. ואמרה שחשבה לעצמה שהיא תשמח אם כשיספידו אותה, ידברו על דברים אחרים ולא על הארוחות שהכינה לבעלה.

אבל אם תשאלו אותי, זה בדיוק היא, זה בדיוק אותה אחת שעלתה לארץ ישראל בשביל אהבת הארץ. אותה אחת שעבדה בפרדסים של קיבוץ חפץ חיים כאחת החלוצות. אותה אחת שהתחתנה עם בחור ישיבה תלמיד חכם, מאהבת התורה, וקיימה בזה את בקשתו של אביה שליווה אותה לרכבת, שתשמור על עצמה ותינשא לתלמיד חכם. היא אותה אחת שהשקיע את כל חייה בלהיות עזר כנגדו של בעלה. 

ואם אנחנו מסתכלים על עולם התורה של היום כאן בארץ ישראל, הוא הוקם על ידי אותן נשים כסבתי ע"ה וחברותיה, שנישאו לבני ישיבות והקדישו את חייהן להקמת משפחות של בני תורה.