כוחו של מי עושה לנו את החיל? הרהורים לפרשת עקב - מלחמת שמחת תורה
"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם… לא תערוץ מפניהם, כי ה' אלוקיך בקרבך א-ל גדול ונורא". (דברים ז יז - כא). התורה בפרשה זו פשוט מדברת אלינו.
השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך… פן תאכל ושבעת… וכסף וזהב ירבה לך… ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים… ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה". אלא מה? וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…" (ח' יא - יח). אני קורא את הפסוקים, ובא כהרגלי לקרוא רש"י ואין רש"י. כי הדברים כל כך פשוטים וברורים.
מי יכל לומר כחי ועוצם ידי עשה לי…? רק מי שעושה. מי שלא עושה, אין חשש שיאמר או יחשוב מילים אלו. והתורה לא אומרת שב ואל תעשה. התורה אומרת "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…" תעשה אבל תזכור מי נותן לך את הכח לעשות, ממי היכולת לעשות.
לא בדיוק. כי התורה ממשיכה ומצווה, "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך… עם גדול ורם בני ענקים… מי יתיצב לפני בני ענק. וידעת היום כי ה' אלוקיך… הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך…אל תאמר בלבבך… בצדקתך הביאני ה' לרשת את הארץ… לא בצדקתך וביושר לבבך… כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוקיך מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה אשר נשבע ה' לאבותיך…"
גם שאתה לא עושה כלום, גם כשאתה סומך על הקב"ה בכל לבך, אתה עלול לחטוא במחשבת כוחי ועוצם ידי - בצדקתי וביושר לבבי.
הקב"ה מוליך את עם ישראל במדבר ארבעים שנה. מצד אחד, "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה" ומצד שני "ויענך וירעיבך" ואז מה? "ויאכילך את המן". וכל זה למה? "לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא".
הקב"ה יכול להנהיג אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. אבל הוא רוצה לנסות אותנו. והנסיון הגדול ביותר הוא לעשות כי אני צריך לעשות, אבל לדעת שלא כוחי ועוצם ידי עושה לי את החייל. ה' אלוקי הוא הנותן לי כח לעשות חיל.
אתה מצפה שככל שחייל יהיה יותר דבק בה' ובתורתו, יותר בעל אמונה ובטחון חזקים נראה אצלו פחות השקעה במשימות. אבל אני לא מופתע לגלות שהחייל/מפקד שהכי משקיע אצלנו בהיערכות, בלמידה ובהכנה של הצוות שלו, זה החייל - שלפחות לפי מה שנראה לעיניים - בעל אמונה ובטחון חזקים מאד.
וזו הדרך לנצח. לעשות ככל יכולתך ויותר, אבל לדעת מי הנותן לך את הכח לעשות. לדעת בזכות מה ובזכות מי אתה הולך לנצח. ולזכור ולהזכיר לפני הקב"ה את רשעת הגויים האלה.
והדברים נכונים לכל שטחי החיים. הנסיון הגדול ביותר - אומר המשגיח ר' חצקל לוינשטיין - הוא הנסיון של בזעת אפיך תאכל לחם. לעשות אבל לדעת מי הנותן לך את הפרנסה. והדרך הוא אומר, להתייחס להשתדלות בענייני פרנסה כחוב שעלינו לשלם מאז חטאו של אדם הראשון. אם אנחנו נשלם את החוב מתוך הבנה שזה תשלום חוב וכמי שמשלם חוב, הקב"ה ייתן את מה שהוא גזר לתת לנו ואנחנו עמדנו בנסיון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה