על דמותו של צבא ישראלי ומי הוא גיבור על - הרהורים לפרשת מטות מסעי מלחמת שמחת תורה
הייתי השבוע בחתונה חרדית קלאסית סטנדרטית. החתן בחור ישיבה מצוין. הכלה בוגרת סמינר מבית של תורה. והאורחים בהתאם. האבא של הכלה כיבד בשבע ברכות שני אורחים וכשסיימו לברך הסביר ששני היהודים האלו - אחד נראה חרדי ליטאי ממוצע והשני עם מגבעת 'סופר' נראה ממאה שערים (באמת הוא חסיד קרלין) - לוחמים בפלוגה חרדית שמשרתים כרגע במילואים, והקדיש את הברכות לכל לוחמי הפלוגה. מתברר שסביב אחד השולחנות ישבו חבורה של לוחמים בלבוש חרדי שנראים אברכים או בעלי בתים בני תורה ככל אחד אחר בחתונה. בסיום השבע ברכות, כשהבחורים פצחו בשירה, אמר אחד מרבני הישיבה, זאת הפלוגה החרדית האמיתית.
אין ספק שהוא צודק. ובואו נראה איך פרשת השבוע מתייחסת לזה.
ולפני כן נראה איך נראו מלחמות ישראל כשנעשו על פי ה'.
כשחוזרים בני ישראל ממלחמת מדין "ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא, שרי האלפים ושרי המאות. ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו, ולא נפקד ממנו איש". באים המפקדים למשה ואומרים לו, ספרנו את החיילים שלנו - עשינו ירוק בעיניים - וכולם כאן בריאים ושלמים. לא מדובר בצוות או כיתה, גם לא מחלקה או פלוגה. מדובר בשנים עשר או עשרים וארבע אלף חיילים ואין נפגע אחד.
כשיהושע בא לכבוש את העי הוא שולח שלושת אלפים איש. "ויכו מהם אנשי העי כשלושים וששה איש… ויקרע יהושע שמלותיו… ויאמר יהושע אהא ה' אלוקים למה העברת העבר את העם הזה את הירדן…" הרד"ק מביא יש מרבותינו שאומרים שלא היו שלושים וששה אלה אחד - יאיר בן מנשה ששקול כנגד שלושים ושש - רוב הסנהדרין. שבע שנים כובשים יהושע וישראל את הארץ. שבע שנים של מלחמה ללא הרוג אחד. פה נהרג אחד. ועל הרוג אחד אומר יהושע למה העברת…?! כי מלחמה זה לא סיבה להרוגים.
איך בונים צבא שבו לא יהיו הרוגים?
כשיצאו למלחמת מדין אומר משה לבני ישראל החלצו מאתכם אנשים לצבא. אנשים אומר המדרש (ילקוט שמעוני) צדיקים. וכמו שאנחנו מכירים ממה שאומר כהן משוח מלחמה אל העם, "כל הירא ורך הלבב - ירא מעברות שבידו - ילך וישוב לביתו. ולכן רק אלף למטה כמו שאומר האור החיים הקדוש 'רק מי שיודע עצמו שהוא בר לבב ונקי כפים ימסר לחשבון האלף למטה'. ורש"ר הירש מוסיף: "החלצו", דרש מכולם להשתחרר מכל קשרי הבית שעצרו אותם ולהיכנס לצבא.
וכמה גויסו למלחמה? ממשיך הילקוט שמעוני ואומר: ויש אומרים שלשת אלפים (מכל שבט) שנים עשר אלף חלוצי צבא ושנים עשר אלף שהיו משמרים כליהם ושנים עשר לתפלה שנאמר "אלף למטה אלף למטה", "וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא". שנים עשר אלף לוחמים, כנגדם שנים עשר אלף תומכי לחימה, ושנים עשר אלף מתפללים.
ואני מניח, שכמו שדרש מהלוחמים להשתחרר מכל קשרי הבית, כן דרש מאלו שבאו בשביל תפילה. כשככה נראה צבא - פלוגות של לוחמים חרדים לדבר ה', וכנגדם פלוגות של לומדי תורה ומתפללים, אז חוזרים כולם הביתה בשלום.
יש שיר שנכתב במלחמה הזו לחיילי המלואים - עם של גיבורי על.
במה מתבטאת הגבורה הזו? בנכונות 'להשתחרר מכל קשרי הבית שעצרו אותם ולהיכנס לצבא'. "וימסרו מאלפי בני ישראל" - אומר הספרי, 'מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים וכשרים, ומסרו נפשם על הדבר'. לעזוב את הכל! את הבית, את האשה, את הילדים, את העסק, את הפרנסה. למה? כי זה מה שעכשיו אני צריך לעשות. זה גיבורי על!
לוותר על חיי נוחות ורווחה ולקבוע את מושבך בבית המדרש, זה גיבורי על!
וכשישכילו קברניטי המדינה לטפח ולגדל גיבורי על אלו ואלו, מובטחנו בנצחונות וללא נפגעים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה