פרשת ראה – "אפס כי לא יהיה בך אביון" מצוה או ברכה?!
בפרשה העוסקת במצוות שמיטת כספים, אומרת התורה "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים טו ד). חז"ל לומדים מכאן שעל האדם לדאוג שהוא עצמו לא יהיה אביון. 'בך בעצמך' (רש"י בתענית כא א). ובהמשך הפרשה מובא פסוק נוסף "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (יא).
הגמ' בתענית מספרת: על
אילפא ור' יוחנן שלמדו תורה והייתה פרנסתם דחוקה ביותר. אמרו, נלך ונעשה עסקים
ונקיים בנפשנו את ציווי התורה "אפס כי לא יהיה בך אביון". הלכו. בדרך
עצרו לאכול את ארוחתם בצילו של גדר רעוע. באו שני מלאכי השרת. שמע רבי יוחנן שאחד
מהם אומר לחברו, נפיל עליהם את הגדר ונהרוג אותם, שמניחים חיי עולם הבא ועוסקים
בחיי שעה. אמר לו השני, נעזוב אותם, כי אחד מהם משחקת לו השעה - עתיד להתגדל
(רש"י). אומרת הגמ' שרבי יוחנן שמע את הדברים ואילפא לא שמע. אמר לו ר' יוחנן
לאילפא שמעת משהו? אמר לו לא. אמר – רבי יוחנן – מזה שאני שמעתי את דברי המלאכים
ואילפא לא שמע, ש''מ לי תשחק השעה. אמר רבי יוחנן לאילפא, אני חוזר ללמוד ויתקיים
בי הפסוק "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". ר' יוחנן חזר ואילפא לא חזר –
המשיך לחפש פרנסה. עד שחזר אילפא מעסקיו, מינו את רבי יוחנן לראש הישיבה. כשחזר התברר
שהצליח והעשיר. אמרו לאילפא אם היתה נשאר ללמוד, היו ממנים אותך לראש הישיבה ולא
את רבי יוחנן. עלה אילפא לראש התורן בספינה שלו ואמר אם מישהו יביא לי ברייתא ששנו
ר' חייא ורבי אושעיא ולא אבאר להם אותה ממשנה מפורשת, אפיל את עצמי מהתורן ואטבע.
עד כדי כך היה בטוח בגדלותו בתורה.[1]
אילפא ורבי יוחנן,
שני תלמידי חכמים, שפוסקים לעצמם הלכה שהם חייבים לעזוב את בית המדרש וללכת לעסוק
לפרנסתם. הם גם מוצאים לכך סמך מפורש מהתורה. מה השתנה? רבי יוחנן שמע שיחת
מלאכים, והבין שאפשר להבין גם אחרת את הפסוק - אולי כמו שפירש רש"י את הסתירה
בפסוקים בפירושו על התורה[2].
הוא הבין שאפשר לנהוג במקרה זה אחרת.
ואכן נתקיים בו הפסוק
כמו שביארו האור החיים הקדוש: 'אם ישמרו כל האמור בפסוק: שמוע תשמע זה תלמוד
תורה ללמוד וללמד. לשמור זה מצוות לא תעשה. ולעשות זה מצוות עשה'.
אז הוא ישנו בהבטחה שלא יהיה בך אביון.
כמה פעמים ברור לנו
שאנחנו עושים מה שאנחנו צריכים?! אבל אנחנו כמעט תמיד משוחדים! ואנחנו צריכים לחפש
את שיחת המלאכים. את הבת קול שתגיד לנו מה האמת.
הגמ' לא מספרת לנו מה
היה בסופו של אילפא, אבל פינקסא דאילפא מוזכר כמה פעמים בש"ס. מחברותיו של
אילפא, הקונטרסים שלו, היו מפוזרים בבית המדרש ונלמדו על ידי התלמידים.
גם אם לא זכינו לשמוע
את שיחת המלאכים, ולא שמענו בת קול, ועזבנו את בית המדרש ויצאנו לעסקינו אנחנו
עדיין יכולים להשאר מחוברים עד רמה כזו שדברינו ילמדו בבתי המדרשות.
[1] לשון הגמ': אילפא ור'
יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מילתא טובא אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא
ונקיים בנפשין {דברים טו-ד} אפס כי לא יהיה בך אביון אזלו אותבי תותי גודא רעיעא
הוו קא כרכי ריפתא אתו תרי מלאכי השרת שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה נישדי
עלייהו האי גודא ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך
שבקינהו דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא רבי יוחנן שמע אילפא לא שמע אמר ליה ר'
יוחנן לאילפא שמע מר מידי אמר ליה לא אמר מדשמעי אנא ואילפא לא שמע ש''מ לדידי
קיימא לי שעתא אמר ליה רבי יוחנן איהדר ואוקי בנפשאי {דברים טו-יא} כי לא יחדל
אביון מקרב הארץ ר' יוחנן הדר אילפא לא הדר עד דאתא אילפא מליך רבי יוחנן אמרו לו
אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא אמר אי איכא דשאיל
לי במתניתא דר' חייא ורבי אושעיא ולא פשטינא ליה ממתני' נפילנא מאסקריא דספינתא
וטבענא.
[2] ולהלן הוא אומר כי לא
יחדל אביון אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם וכשאין אתם
עושים רצונו של מקום אביונים בכם. (רש"י על הפסוק).
תגובות
הוסף רשומת תגובה