כי תצא למלחמת החיים - שיעור שהייתי מכניס למערכת השיעורים במכללות החרדיות

 

פרשת השבוע פותחת בפרשת אשת יפת תאר. אדם יוצא למלחמה, לוקח שבויים וביניהם הוא רואה אישה יפת תאר וחושק בה. אומרת לו התורה, קח אותה לאשה. למה? כי אם התורה לא תתיר לו, יקח אותה באיסור. וכאן אומר לנו רש"י דבר נורא. "אבל אם נשאה סופו להיות שונאה... וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה - שתי הפרשות הבאות מיד אחרי אשת יפת תאר, דינו של בן בכור של אשה שנואה, ודינו של בן סורר ומורה. אומר רש"י, לכך נסמכו פרשיות הללו.

חז"ל אומרים לנו שירדה תורה לסוף דעתו של אדם היוצא למלחמה שאם יראה אשה יפת תאר, הוא יקח אותה, בהיתר או באיסור. והתוצאה ברורה. אז מה עושים?

זה מה שאומר לנו רש"י "לכך נסמכו פרשיות הללו". רש"י בא ללמד אותנו מה הפתרון. תתכונן. תראה מה אומרת לך התורה. נכון התורה התירה לך בלית ברירה, אבל אם תעשה את זה, זה רק תחילתו של תהליך.

כי תצא למלחמה על אויבך, תדע מה הולך לקרות. תראה אשת יפת תאר, תחשוק בה, יהיה לך אפי' מותר לקחת אותה, אבל אם תיקח, סופך לשנוא אותה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה. זה הדרך להינצל מהחוויה הזו. תתכונן, תלמד לפני מה אתה עומד ומה יקרה. ותתמודד.

"כי תצא למלחמה" במלחמת היצר הכתוב מדבר. 

האור החיים הקדוש ממליץ את הפסוקים על היציאה לעולם מרחם אמו.

אני רוצה לקחת את זה לשלב יותר מאוחר בחייו של אדם. ואני אומר את זה ליהודים שאחרי שנים של לימוד בחיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל, מחליטים שהם צריכים פרנסה ויוצאים לעבוד – גם אילפא ורבי יוחנן עשו את זה.
אתה יוצא מחממה של תורה ושל יראת שמים לעולם שמלא בנסיונות. אתה יוצא למלחמה.

לבנות בית יעקב שיוצאות מהעולם הסגור בו היו עד היום - בית ההורים, הסמינר - ויוצאות לעבוד במקום בו הנסיונות רבים. את יוצאת למלחמה.

וכשיוצאים למלחמה, צריך להתכונן. לדעת מה צפוי. מה בטוח יהיה בדרך. ללמוד איך מתמודדים.

וחז"ל כבר מלמדים אותנו איך מתגוננים, איך מנצחים במלחמה הזו. "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" "ושמתם" דורשים חז"ל (קידושין ל' ב') מלשון 'סם' - תרופה. 'כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. אם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו. ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו'.

זו האפשרות היחידה להינצל מהיצר ולנצח במלחמה הקיום שלנו, לעסוק בתורה.

אני אומר לבחורי ישיבה שלא ממש לומדים, וטוענים להגנתם שבכל מקרה הם לא מתכוונים להמשיך ללמוד אחרי החתונה. אני אומר להם, דוקא בגלל זה. אותו אחד שישאר בבית המדרש, כמה הגנה הוא צריך? גם אם לא ילמד עכשיו, כל חייו הוא יהיה בתוך התיבה הזו. אתה שיודע שלא תמשיך, דוקא אתה צריך לספוג הרבה יותר תורה, כדי שתהיה לך צידה לדרך. שתוכל להמשיך להיות מחובר לתורה כשתעזוב את הישיבה. שתוכל לקבוע עיתים לתורה. שתוכל לעסוק בתורה. שיהיה מה שיגן עליך.

אני אומר לאותן בנות, תדאגו לחלק שלכם בתורה, על ידי הלימוד של בעליכן, של ילדיכם. תקבעו לכן זמן לשמוע שיחות מוסר ושיעורי והלכה. כי מי צריך את זה יותר מכן? אותה מורה מחנכת שבעלה אברך? כן גם היא, אבל את, הרבה יותר.