ודרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול - לפתיחת זמן אלול
הגמ' במסכת כתובות (סג א) מספרת את סיפורה של רחל אשת רבי עקיבא[1].
אביה – כלבא שבוע – כשראה שנשאת לרועה צאנו - עקיבא, הדיר אותה מכל נכסיו. אחרי עשרים
וארבע שנה חזר רבי עקיבא והוא מגדולי הדור. אביה כלבא שבוע שמע שהגיע אדם גדול
לעיר והלך אליו כדי שיתיר לו את נדרו (הוא לא הכירו). אמר לו רבי עקיבא, האם נדרת
גם על דעת שחתנך יהיה אדם גדול? אמר לו לא, והתיר לו את הנדר. שואלים תוס', איך
התיר לו את הנדר הרי לא פותחים פתח להתיר בדבר שלא היה קיים בזמן הנדר? מתרץ תוס' כיון
שהלך ללמוד, דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול[2].
הרבה הולכים ללמוד ולא נעשים 'גדולים'?!
דוד המלך אומר במזמור אותו אנחנו אומרים מראש חודש אלו עד לאחר חג הסוכות,
"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי...".
מספרים על צדיקה אחת שהיתה בירושלים, וזכתה שכל בניה תלמידי
חכמים עצומים. פעם שאלו אותה סבתא, במה זכית שכל בנייך כשתילי זיתים? אמרה, לו
ידעתם כמה התפללתי. אמרו לה אף על פי כן לא כולם זוכים לזה. אמרה התפללתם על בנים,
וביקשתם עוד דברים הרבה.. אני ביקשתי - רק את זה!
דברי דוד המלך נותנים כאן הסבר לדברי חז"ל: "לדוד שמרה נפשי
כי חסיד אני" (תהילים פו-ב). לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב''ה
רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני "חצות
לילה אקום להודות לך" (תהילים קיט סב). ואידך, כך אמר דוד לפני הקב''ה, רבונו
של עולם, לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי
מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני
נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי
יפה טמאתי ולא בושתי א''ר יהושע בריה דרב אידי מאי קרא "ואדברה בעדותיך נגד
מלכים ולא אבוש" (תהילים קיט מו).
למה? איך? כי "אחת שאלתי מאת ה'" זה הדבר היחיד אותו אני
מבקש.
למה הרבה הולכים ללמוד ולא נהיים 'גדולים'?! כי הם הולכים ללמוד אבל יחד
עם זה לעוד כמה דברים מעניינים. דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול! מתי? כשהוא הולך
ללמוד!
תודות לאהרון רזאל, שמשירו 'הולך ללמוד' קיבלתי
את ההשראה לדברים.
מוקדש באהבה לאלפי בחורי השיבות ואברכי הכוללים שהתחילו השבוע את זמן אלול.
[1] ר''ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני אמר ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו {משלי יב-י} יודע צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי אתא לגביה א''ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת א''ל אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת אמר ליה אנא הוא נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה.
[2] תוס' אדעתא דגברא רבה מי נדרת. וא''ת והלא אסור לפתוח בנולד דאמרינן
בנדרים בפ' ר' אליעזר (דף סד.) כיצד, אמר קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר כו'
וי''ל דהכא לא חשיב נולד כיון שהלך לבי רב דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול.
תגובות
הוסף רשומת תגובה