פרשת האזינו – על מה מדבר משה רבינו עם בנ"י ברגעי חייו האחרונים, ברגעי הפרידה?!

 

רגע לפני מות משה. אחרי ארבעים שנה בהם הנהיג את העם. אחרי ארבעים שנה בהם לימד את בנ"י את התורה, ובסיום התוכחה שהוכיח אותם לפני מותו, רגע לפני הברכות, מה הוא אומר להם? "ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום... כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה..." (דברים לב מו-מז)

מה אדם שומר לסוף, לרגע האחרון? את הדבר החשוב ביותר. ומהו הדבר הזה?

מפרש רש"י: צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו מכוונים לדברי תורה... לא לחינם אתם יגעים בה כי הרבה שכר תלוי בה, כי היא חייכם. התורה היא החיים שלכם. וכדי להבין, נחזור לראש הפרשה (פסוקים א-ב): "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". משה רבינו לוקח עדים הקיימים לעולם שיעידו בבני ישראל על הדברים שאומר להם. ומה הוא אומר? "יערף כמטר לקח תיזל כטל  אמרתי". 'תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם, כמטר הזה שהוא חיים לעולם'. 'תזל כטל שהכל - שמחים בו' (רש"י). מה זה כי היא חייכם, התורה היא החיים של העולם. ומוסיף האור החיים הקדוש, 'כדרך שהמטר מניעתו תסובב מיתה לאדם, כמו כן מניעת התורה תערפנו'. כפשוטו ממש! אתה רוצה לחיות, אתה צריך תורה.

סיימנו עכשיו את עשרת ימי תשובה בהם ביקשנו חיים. "זכרנו לחיים", "וכתבנו בספר החיים" "וכתוב לחיים טובים". אומר לנו משה רבינו איך נקבל אותם.

מקובל בישיבות לפרש את "וכתבנו בספר החיים למענך..." שיהיו אלו חיים של "למענך". לא סתם חיים, חיים בשביל הקב"ה.

וגם זה נמצא בדברי רש"י איתם התחלנו, מוסיף רש"י ואומר דבר נוסף: 'אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו שכר... "ואחות לוטן תמנע", "ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו", לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה, הלוואי ואהיה פילגשו'. ולמה זה מעניין אותנו? ממשיך רש"י הקדוש: 'להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאווים לידבק בזרעו'.

"כי הוא חייכם", הדברים האלו הם החיים שלכם. התורה היא לא רק אסף של חוקים ומצוות, התורה היא הופכת אותך לבן אדם, לבן ישראל, לבנו של אברהם. דברי המוסר הטמונים בכל מילה שנראית מיותרת בתורה הם שמכניסים בנו את הגדלות והרוממות. אם מלכים רוצים לידבק בזרעו של אברהם, אז אנו שאנו זרעו איזה אנשים אנחנו?!

לימוד התורה, עסק התורה, לימוד כל מילה בדברי חז"ל, זה מה שיהפך את החיים שלנו לחיים של  למענך.

כשאומר האור החיים שבלי תורה אין חיים, נכון זה כפשוטו העולם מתקיים בזכות לימוד התורה. אבל הוא גם אומר לך כאדם פרטי, כיהודי, בלי תורה אין חיים. במה אתה יהודי אם אין בך תורה? איזה חיים אתה חי בלי תורה?

ואם תאמר, אין לי זמן ללמוד כי אם אין קמח אין תורה ואני צריך להתפרנס. גם לזה מתייחס האור החיים באותו פסוק מתחילת הפרשה. "יערף כמטר לקחי" 'על דרך אמרם אם אין קמח אין תורה. כי כמו שה' נותן מטר לזון ולפרנס, כמו כן הם צריכים ללמוד תורה. וכאילו אמר יערף לקחי כמטר, שאין הקב"ה שואל מהאדם ללמוד תורה עד שמכין לו כדי פרנסתו'. וממשיך האור החיים הקדוש: 'וממוצא הדבר אתה למד שאם לא יטיפו מפיהם טיפי תורה אין חפץ ה' לתת מטר. והוא מה שפירשנו במאמר התנא אם אין קמח אין תורה. פירוש אם ראית שאין קמח, דע שאין תורה'.

אתה דואג איך תלמד? מה עם פרנסה? אומר לך האור החיים אל תדאג, אתה תלמד, הפרנסה כבר מוכנה. ואדרבה, אם אתה דואג כל כך לפרנסה, תלמד כמה שיותר תורה, שיהיה חפץ ה' לתת לך מטר, שייתן לך קמח, שייתן לך פרנסה.