במטו מינך אברהם אושפיזין עילאי - רסיסי מחשבות בעקבות לידת נכדנו בן בכור לבתנו תהילה.
לידה שאמנם נמשכה
המון זמן אבל התקדמה לבסוף בצורה משביעת רצון. ולפתע, רגע לפני הלידה, חדר הלידה
כמרקחה - ניתוח חירום. אני בדרך מירושלים מעודכן רק בשברי משפטים בטלפון. לא מבין
מה קורה דוהר לכוון המרכז ואומר תהילים הזכורים בע"פ. הודו לה' כי טוב כי
לעולם חסדו, תינוק בריא ושלם והאמא מתאוששת.
ועכשיו מגיע תור המחשבות?
א.
מה עשינו לא בסדר?
למה לא לקחנו מיילדת פרטית?! כאילו הייתה עוזרת. למה נתנו להם לנתח בלי להתייעץ?!
כאילו שנתנו לנו ברירה. ובכלל למה שלחנו אותה ללדת בבית החולים הזה?! אולי כי יש
שם סייעתא דשמיא מיוחדת?!!!
ב.
מה הקב"ה רוצה
ממנה? לא מגיע לה לידה רגילה וקלה? למה מגיע לה הסבל הזה.
ג. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אמירת מזמור לתודה כמניין הפעמים בהם
חזרתי על המזמורים הזכורים לי מהתפילות על חולים.
שתמיד יהיו לנו
ולכולם רק שמחות רגילות. אבל השמחה כאן גדולה לאין שיעור. שמחה שמגיעה דוקא מתוך הקושי
והפחד.
ואולי זה בדיוק
הרעיון. תפסיקו לחשוב שהכל מגיע לכם. תגידו תודה על כל מתנה ומתנה שאתם מקבלים
מידו הרחבה של הקב"ה.
אם תשאלו אותי, עדיף
לוותר על שני השלבים הראשונים ולהגיע ישר לשלב השלישי. סתם חוסך כאב לב. אבל אם כן
עברנו אחד מהשלבים הראשונים או אף את שניהם, אך לבסוף הגענו לשלב השלישי, גם זה
שווה משהו. אנחנו במצב טוב.
מחר בלילה נזמין את
אברהם אבינו ועמו את ששת האושפיזין הנוספים אלינו לסוכה. ר' יענקלה גלינסקי - ידידו
הטוב של סבי זצ"ל מימי נעוריהם בנוברדוק - מוצא את יחודו של אברהם אבינו
ב"חוסן איתנותו", "איתן האזרחי" זה אברהם. במה איתנותו? שואל
ר' ענקלה, ואומר מה ששמע מהרב דסלר: בגיל מאה נולד לאברהם אבינו בניסים גלויים בן
מושלם כיצחק. עמוד היראה. הובטח אודותיו בהבטחות מפליגות. ובגיל שלושים ושלוש נצטוה
להעלותו לעולה. מה עושה אבינו אברהם? הוא שואל שאלות? לא! "וישכם אברהם
בבוקר" בזריזות. "ויחבוש את חמורו" הוא בעצמו ולא ציוה לאחד
מעבדיו, כי האהבה מקלקלת את השורה – רמב"ן.
"וישכם"?
זאת אומרת שהוא ישן! איך אפשר לישון? הלב הומה, הרגשות גואים, העשתונות נבוכים,
החרדה לופתת – לא אצל "ראש צורים"! לא אצל איתן האזרחי! צוק של שלוה
ורוגע של אמונה!
ואם כבר לחשוב
מחשבות, אז בואו נחשוב על המנתח שמתגלה כאחיין של דודה הגדול של היולדת. שכשגילה
את מי הוא מנתח, ביקש מהאחות חוט תפירה חדש.
אם כבר לחשוב, נחשוב
על המלאכית בלבן שקיצרה ביקור חשוב מאד כדי להגיע לפני שמתחילה המשמרת ותוכל לסייע
בעצם נוכחותה המשפיעה על הצוות והמרגיעה אותנו.
ואחרי כל זה כשנברך שהחיינו
מחר בלילה בכניסתנו לסוכה, זה לא יהיה אותו שהחיינו של כל שנה. וכשנאמר "נשמת"
למחרת בבוקר, זה יהיה "נשמת" אחר.
ייתן ה' ויזכו אביו
ואימו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו ולגדלו לתורה לחופה ומעשים
טובים. ואנחנו נהנה מהריבית ונרווה רב נחת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה