סיום מסכת יומא בימי בין המצרים
בפעם הקודמת שסיימתי
מסכת יומא זה היה ערב יו"כ. ובאמת, ללהגיע ליום הכיפורים אחרי לימוד המסכת
הזו על כל סדר העבודה וחילוקי הכפרה עם התכווננות ליום הכיפורים זה משהו אחר.
אתמול סיימנו את מסכת יומא בערב ר"ח אב, בתוך ימי בין המצרים ימי האבלות על
החורבן. ואני מגלה עכשיו את העוצמה של הדברים.
הגמ' מתארת את שמחתו
של עם ישראל בבית המקדש כשהשעיר משתלח לעזאזל והלשון של זהורית הקשורה על פתח
האולם הופכת ללבן, וידעו שנתכפרו להם עוונותיהם. ובהמשך, כשלא זכו תמיד להתכפר,
והלשון נקשרה על הסלע במקום דחיפת השעיר, והעם מחכה במתח כדי לדעת אם נתכפרו. נתאר
את השמחה העצומה כשידעו שנתכפר להם.
אברהם אבינו שואל את
הקב"ה בברית בין הבתרים, כשרואה את כל הגלויות שיעברו על בניו, מה מכפר להם.
אומר לו הקב"ה הקרבנות.
אין צדיק בארץ אשר
יעשה טוב ולא יחטא. וחטאים צריכים כפרה, וכפרה זה קורבנות, ואין לנו בית מקדש ואין
לנו קורבנות, במה יתכפר לנו?
ועל זה אומר לנו רבינו
גרשום מאור הגולה בסליחות לערב ראש השנה, בפיוט "זכור ברית אברהם". "העיר
הקודש והמחוזות, היו לחרפה ולביזות, וכל מחמדיה טבועות וגנוזות, ואין שיור רק
התורה הזאת". כי מה שמגן עלינו, מה שממלא את מקום המקדש והקרבנות, זה לימוד
התורה.
ונקודה נוספת למדנו,
וכבר דיברנו עליה לפני שבועיים, על הנחל שיצא מבית קדש הקדשים. ואת דברי
המלבי"ם על הנבואה ביחזקאל "בא לרמז ג''כ על מי הדעת והתורה והאמונה אשר
יצאו מבית ה', כי מציון תצא תורה".
בית המקדש היה מקור
החכמה והקשר לקב"ה. עם ישראל כשהיה עולה לרגל היה שואב ממעינות אלו לכל השנה.
וגם על זה נאמרו דברי הפייטן "ואין לנו שיור רק התורה הזו". כי התורה
היא מקור החכמה בעולם. לימוד התורה זה הקשר החזק ביותר בין איש ישראל לקב"ה. קביעות
עיתים לתורה, קביעת זמן שמוקדש כולו לתורה הקדושה, יום יום, בלי היום אין לי כח
ומחר אני עסוק. עוד דף ועוד דף, עוד מסכת ועוד מסכת. זה אמירה לקב"ה, אני
רוצה את הקשר איתך.
אשרינו שזכינו לקבוע
עיתים לתורה. להתמיד בלימודה. ושנזכה לבניין בית המקדש במהרה. לקבלת שפע מי הדעת,
התורה והאמונה. ושיהפך לנו צום החמישי ליום משתה ושמחה.
יישר כוח.יפה מאד.שבת שלום
השבמחק