על ה"שליסל חלה" ופרשת שמיני

 

הנושא המדובר ביותר היום - ערב השבת הראשונה שאחרי פסח, הוא כמובן "חלת מפתח".

שאל אותי מישהו הבוקר מה המקור לחלה הזו. כמובן שאין לי מושג, ומתברר שלאף אחד מהנוכחים לא היה מושג. אז הלכתי לשאול ולחפש. ומתברר שזה מנהג חסדים ע"פ רמזים שקשורים ליציאת ממצרים, ולסיום אכילת המן כשנכנסו לא"י והוצרכו לפרנסה.

עם ישראל כידוע הוא "עם סגולה", וככזה לא פלא שמחפש אחר סגולות לכל דבר, ועל אחת כמה וכמה לפרנסה.

אז יש סגולות קדומות הרבה יותר המובאות בחז"ל ובדברי הגמ'. מעשרות, כבוד התורה וכבוד השבת.

בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבא''י במה הן זוכין א''ל בשביל שמעשרין שנאמר {דברים יד-כב} עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין א''ל בשביל שמכבדין את התורה ושבשאר ארצות במה הן זוכין א''ל בשביל שמכבדין את השבת (שבת קיט א).

סגולה נוספת מובאת בגמ' (בבא מציעא נט א) א''ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר (בראשית יב-טז) "ולאברם הטיב בעבורה" והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. רבא אמר לבני עירו, תכבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו.

ואי אפשר בלי פרשת השבוע. פרשת שמיני עוסקת בין השאר בבעלי החיים המותרים באכילה ובאלו האסורים.

בספר החינוך נותן טעם כללי לכל איסורי אכילה כי הם משפיעים על הנפש. כמאמר הכתוב "ונטמטם בם". והרמב"ן כתב לגבי סימן הטומאה של עוף דורס, "והתורה הרחיקתו מפני שדמו מחומם לאכזריותו.... ונותן אכזריות בלב. וכן כתב "והנה טעם האיסור בעופות מפני אכזריות תולדותם. והבהמות יתכן שיהיו כן, שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס ,והשאר כולם יטרופו.

ובאלו שאינם טורפים בכל אחד יש את הסיבה שלו למה אסור. וכמו שאמרו על החסידה שעושה חסד עם חברותיה. אבל רק עם חברותיה. ולכן אסורה באכילה.

ומכל הדברים האלו אנחנו רואים את ההשפעה של מה שאנחנו מכניסים לפה על הנפש.

ואולי כשאוכלים חלה שנעשית עם מחשבת אמונה בקב"ה שהוא הזן ומפרנס, זה כשלעצמו משפיע על הנפש ומחדיר בלב האדם את האמונה. ועל דבר זה לבד יש לו לזכות למזונותיו מצויים ולפרנסה ברווח.