פרשת שופטים - תמים תהיה עם ה' אלוקיך

 משה רבינו ממשיך בהכנת עם ישראל לקראת כניסתם לא"י. ומצווה אותם בציווי התורה: "כי אתה בא אל הארץ .... לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש.... כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה.... תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

נתבונן בדברים המוזכרים כאן. מעביר בנו ובתו באש – ע"ז. קוסם ומכשף – חייבי מיתה. ויש את מעונן ומנחש. מה זה מעונן ומנחש? רש"י אומר, מעונן אלו נותני עונות שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל דבר פלוני. מנחש, רואה סימנים בדברים הקורים לו, כגון פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך. ואם היה בזמננו היה אומר אולי, חתול שחור עבר בדרך. 

גם הרמב"ן מפרש באותו סגנן, מעונן, יודע בעננים. מנחש, המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף. כעניין שכתוב עוף השמים יוליך את הקול.

ברור ששני דברים אלו שונים בתכלית מהאיסורים החמורים המוזכרים איתם יחד.

ואכן הרמב"ן בהתייחסו ללשון  הפסוק "כל עושה אלה" ולא אמר "עושה כל אלה", אומר שאכן הכתוב מדבר על רובם ולא על כולם. כי מעונן ומנחש למרות שאסורים לישראל מדין תורה, אבל הם לא תועבה שבגללה יסלק את האמוריים מארצם. למה? כי כולם רוצים לדעת את העתידות. 

רש"י לעומתו, דורש את הפסוק כל עושה אלה, אפי' אחת מהן. רש"י מתייחס למעונן ומנחש לא רק כאיסור אלא כתועבה שבגללה הקב"ה הוריש את האמוריים מארצם. למה? מה כל כך חמור לרצות לדעת את העתידות?

והתשובה במה שהפרשה מסיימת "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". אומר רש"י, התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו.

האור החיים אומר, שזה טעם למה לא לעשות את כל הדברים הנזכרים. כי טעם כל הדברים הוא לדעת העתידות ולהתנהג על אשר יורו ולתקן החיסרון כאשר יוכל לעשות. אם תהיה עם ה', תמים תהיה - לא יחסר לך דבר. ואין מה שיגיד המזל עליך יתקיים לרעה. אומר האור החיים הקדוש, מי שמתהלך עם ה' לא צריך לדאוג מהעתיד ולא מעניין אתו מה יאמרו שצפוי לו, כי הוא חי מרצונו של ה'.

אם אנחנו רוצים לדעת מהי דרכו של יהודי, זו הדרך. אל תחקור אחר העתידות, אלא תקבל את כל הבא עליך בתמימות ואז תהיה עם ה'. וכשתהיה עם ה' תהיה שלם בלי שום חסרון, ושוב לא יעניין אותך לחקור אחר העתיד.

כשאנחנו עומדים עכשיו בר"ח אלול, בסיומה של שנה, ומתכוננים לקראת הימים הנוראים והשנה החדשה. נקרא את פרשת השבוע ונסתכל ונתבונן באותם אלפי האברכים ובחורי הישיבות שחוזרים לספסלי הישיבות והכוללים, לעסוק בתורת ה'. נראה את אותם אלו ההולכים איתו בתמימות, בלי לדאוג את דאגת המחר. ונראה את אותם הנמצאים עמו ובחלקו.