על חרדים בשוק העבודה - הרהורים לפרשיות תולדות - ויגש

האזנתי השבוע לקטע מתכנית רדיו שהכותרת שלו הייתה השתלבותם של חרדים בשוק העבודה. ובפנים… הכל עסק סביב מידת הלשעבר של חרדיותם. המסקנה שאני שמעתי מהשיח הזה, שחרדי שרוצה להתפרנס צריך להיות לשעבר ברמה כזו או אחרת. מחרדי מודרני או חרדי חדש, עד חוזר בשאלה. הא ויש גם חרדי עובד, שלא הצלחתי להבין מה המשמעות של זה. 

ואני תמה על קטנות מוחם של אותם שדרן ומרואינת או אולי בעצם על צרות עינם ועל האג'נדה שהם מקדמים. 

השבוע היה השלושים של חברי לעבודה - שלמה דיאמנד. אברך כמשמעו שישב לידי עשרים שנה בעבודתו כמתכנת, ולא רק שנשאר בן תורה, אלא נשאר אברך כפשוטו. אברך שקיבל יורה יורה מגדולי תלמידי החכמים לפני כחמישים שנה בהיותו נער בן שבע עשרה. אברך שערך ספרי קדמונים והיה בקי בהם ישר והפוך והוסיף בהם את הערותיו. עשרים שנה ישבתי איתו באותו חדר ב"מלם", רואה אותו יושב מול המחשב וכותב תכניות, ובארוחת הצהריים מול אותו מחשב, כותב איזה רעיון תורני. השיחות איתו בין לבין מכניסות אותך ישירות לבית המדרש, אם זה אמרה מוסרית של רבותיו בישיבת חברון, אם איזה הברקה רעיונית על הגמ' שלמד עם החברותא בבוקר או אתמול בערב. 

את שלמה פגשתי לראשונה ביום בו עזבתי את כותלי בית המדרש ויצאתי לעולם אחר לגמרי. עולם בו השיח שונה, השפה שונה והנה שלמה כמו אי של שפיות. ואני רואה לפני דוגמא חיה לכך שאפשר לעבוד בחברת מחשבים גדולה, בסביבה חילונית, ולא רק להישאר חרדי, אלא להישאר בן תורה כפשוטו. שלמה במשרד הוא אותו שלמה בדיוק שיושב בבית המדרש עם תלמידי החכמים של בית וגן. 

בשלושת השבתות האחרונות למדנו את תולדות חייו של יעקב אבינו, מלידתו, דרך עשרים שנות היותו רועה צאן בשדות לבן, ועד חזרתו לבית אביו. יעקב שהתורה מתארת אותו כיושב אהלים - אהלו של שם ואהלו של עבר. יעקב שבימי הקיץ הלוהטים ולילות החורף הקרים של חרן בהיותו רועה את צאן לבן, היה עוסק בתורה - כדברי המדרש על הפסוק "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני". ובילקוט שמעוני, באותם ימים ולילות חיבר חמישה עשר שיר המעלות שבתהילים. 

כי יושב אהלים זה לא רק כשאתה ספון בבית המדרש. יושב אהלים זה המהות של יעקב. בכל מקום שיהיה, בכל דבר שיעסוק, הוא בבית המדרש, הוא יושב אהלים.

השבוע אנחנו מתחילים את סיפורו של יוסף. "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו". ורש"י מביא את תרגום אונקלוס 'בר חכים הוא ליה', ומפרש: 'כל מה שלמד משם ועבר מסר לו'. נלמד על מכירתו לישמעאלים ולמדינים, ומכירתו למצרים, והיותו עבד בבית פוטיפר שר הטבחים. על הניסיון עם אשת פוטיפר, על שנותיו בבית הסוהר, ועד היותו משנה מלך מצרים בפרשה אותה נקרא בשבוע הבא. נלמד על יוסף שלאחר עשרים ושתיים שנה בלב הטומאה והזוהמה של מצרים, כעבד וכמשנה למלך, שולח לאביו עגלות כדי להזכיר לו את הסוגיה אותה למדו כשנפרדו לפני עשרים ושתים שנה. והוא אומר לאביו, אני עכשיו משנה למלך מצרים, אבל אני אותו יוסף שלמדתי תורה מפיך. אני אותו בר חכים. כי זה מה שלימד אותו יעקב - יושב אהלים בכל מקום ובכל מצב בו אתה נמצא.

אמנם העלבון הכי גדול שיכולים לומר לבחור ישיבה זה 'מה יצא ממך, בעלבת?' אבל זה מה שיגרום, שגם כשתהיה 'בעלבת', גם כשתצא לעבוד, תשאר יושב אהלים.

אני מזמין את אותם שדרנים לבא ולהסתובב בחברה בה אני עובד ובעוד מקומות עבודה רבים אחרים. רוב העובדים חילוניים במידה כזו או אחרת, וביניהם, באותם חדרים ובשולחנות צמודים, יושבים חסיד גור וחסיד חב"ד, חסיד סלונים ואברך ממאה שערים, ובני תורה בוגרי עולם הישיבות הליטאי. לא לשעבר ולא יוצאי המגזר. חרדים שחרדיותם נשקפת בלבושם, בדיבורם, בסיגם ובשיחם. 

חרדים שיודעים שיושב אהלים זה האדם זה לא המקום בו הוא נמצא.