על חנוכה ועל יוסף שסיפורו מסופר בפרשיות העוטפות את הימים האלו.

 

 ציפיתי שלפחות בשבת חנוכה, יאמרו את ההלל בשמחה ובשירה. אז התאכזבתי. אם לא הציבור שהתחיל לשיר "מה אשיב", גם את זה היו אומרים.

אני חושב שחסר לנו בהרגשה מה זה חנוכה.

לפני שנים הייתי מסיע לירושלים אברך שלומד בפחד יצחק. לעיתים היה מצטרף אלינו אברך צעיר נוסף. באחד מימי החנוכה הוא הצטרף לנסיעה כשהוא לבוש בעניבה. שאלתי מגיע מזל טוב? והוא אמר לי "חנוכה". בפחד יצחק לובשים (לפחות האברכים) עניבה בחנוכה ובעצם גם בכל ראש חודש.

וזה גרם לי לחשוב. ומאז אני קורא לחנוכה "אונדזער יום טוב". כי כל החגים הם חגים של כולם. כולם יצאו ממצרים. כולם נצלו ממוות בפורים. אבל לא כולם שותפים לחגיגה של נצחון הנאמנים לה' ולתורתו, על אלו שאינם שם. אז זה חג שלנו. לכן בחנוכה אני לובש עניבה ובעיקר במקום העבודה. כי זה חג שלי.

מילדות למדנו שיוון גזרו גזירות על ישראל על קיום המצוות. ידוע ומפורסם גזירתם על שלוש מצוות: שבת, מילה וקידוש החודש.

פחות ידוע שגם הרומאים גזרו גזירות על קיום המצוות.

הגמ' במסכת תענית יח א' מדברת על ימים טובים שתקנו חכמים והם כתובים במגילת תענית, וביניהם: בעשרים ותמני' ביה (באדר) אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא – בכ"ח אדר הגיע בשורה טובה ליהודים שלא יצטרכו ליבטל מתלמוד תורה. שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרה להם עמדו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה. אמרו, אי שמים, לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו? לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובטלום. ואותו היום עשאוהו יו''ט.

אנחנו מוצאים כאן הבדל קטן בין גזירות יוון לגזירות הרומאים. היוונים גזרו על קידוש החודש. הרומאים גזרו על לימוד תורה.

הבדל קטן אבל משמעותי.

יוון נלחמה על החכמה. מלחמה בין חכמת יוון לחכמת התורה.

הרומאים לעומתם מעולם לא עניין אותם רוח. הרומאים מעניין אותם עולם הזה. אכול ושתה כי מחר נמות. כאביהם עשו שאמר הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כאן ועכשיו. אידאולוגיה של נהנתנות.

על מה הם גזרו, על מילה, שמטביע בגופו של האדם את ההיפך מנהנתנות. על שבת שהיא לכאו' הגבלה לחופש ליהנות כפי שאני רוצה. על התורה שהיא האנטי תזה לנהנתנות.

וכשבטלה גזירת הרומאים עשו חג. על מה עשו חג? על "דלא יעידון מאורייתא", שלא יהיו צריכים ליבטל מתלמוד תורה – רש"י. כי אם אנחנו מדברים על מלחמה באדום, על מלחמה בנהנתנות, זה רק התורה.

מדברים היום הרבה על כך שאמנם היוונים – במתכונתם של אז – חלפו מן העולם, אבל ההתייונות חיה, נושמת ובועטת. והראי' מה שקורה היום כאן בארץ. זה לא נכון. ההתייונות, נעלמה מזמן. חכמת יוון? יפיפיותו של יפת? את מי זה מעניין? מישהו אכפת לו היום מחכמה? הכל נהנתנות. מישהו בממשלה מעניין אותו רוח מכל צורה שהיא. נהנתנות תל אביבית, רעננית, או רוסית.

וזה חודר גם אלינו. לא צריכים להתאמץ כדי לראות את צורות הבילוי שלנו היום לעומת הבילויים שלפי שנים ספורות. החופשות, המכוניות. אצל בני תורה.

והתרופה לזה היא "דלא יעידון מאורייתא" התחזקות בלימוד התורה.

תגידו, בשביל לקיים בשכבך ובקומך מספיק קריאת שמע שחרית וערבית. אתם יודעים מה, נוסיף גם לימוד יומי ב"ותן חלקנו". אבל ללמוד? זה בשביל אברכים. אז אני אשאל אתכם, מי צריך את לימוד התורה יותר? לומדי התורה שספונים כל היום באוהלה של תורה? או אנחנו שנמצאים כל היום מחוץ לעולם התורה, שחשופים ל "תרבות" הנושבת ברחוב?

בפרשת השבוע אנחנו לומדים את התגשמות החלומות של יוסף. עדיין לא לגמרי, אביו חסר, אבל אחיו כבר משתחווים לו. על מה ולמה נתקיימו החלומות? בשלושת הפרשות שעוטפות את חנוכה, עוסקת התורה רבות ביוסף. יוסף אצל אביו - בן הזקונים. יוסף שבבית פוטיפר ובבית האסורים. ויוסף המשנה למלך מצרים. מה מייחד את יוסף בכל השלבים האלו? אצל אביו "בר חכים". אביו מלמדו את תורתו שלמד בבית מדרשם של שם ועבר. יוסף המשנה למלך ששולח (שבוע הבא) את העגלות לאביו כדי להראות לו, אני באותו מקום שהייתי בהיותי אצלך, עוסק בעגלה ערופה, שקוע כולי בלימוד התורה. על יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר אנחנו לומדים מדברי התרגום אונקלוס. על הפסוק בפרשת ויחי בברכת יעקב ליוסף: "ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו". מתרגם אונקלוס, "ותבת בהון נביאותיה על דקיים אוריתא בסתרא" על מה נתקיימה הנבואה היינו החלומות? על שעסק בתורה בסתר. בבית פוטיפר ובבית האסורים יוסף עוסק בתורה.

מקובל לומר שיעקב הכין את יוסף לחיים במצרים. לחיים מחוץ לחממה של עולם התורה. ואני אומר, יעקב לימד את יוסף תורה. וזה ההכנה הטובה ביותר לחיים בחוץ. לא צריך לימוד מיוחד, לא צריך הכנה מיוחדת. תלמד תורה והיא תשמור אותך במקום הנכון, לא משנה איפה תהיה.

אתה רוצה להשאר נאמן לה' ולתורתו? אתה רוצה להיות ראוי לחוג את חג החנוכה? אתה רוצה להיות מאלו שלא נמשכים אחר "תרבותו" של עשיו? יש פתרון אחד ויחיד, עסק התורה! תקבע חברותא. תקבע שיעור. תקבע קביעות של לימוד תורה שעליה אתה לא מוותר. תקבע לימוד שיעסיק אותך, שיהיה עסק שלך. זה מה שיחזיק אותך. זה מה שיתן לך את העוז לעמוד מול הנרות ולומר "הנרות הללו אנו מדליקים". למה אנחנו מדליקים? לזכרה של אותה מלחמה בה נצחו אבותינו, וממשיכים אנחנו לנצח בימינו, את העומדים ונלחמים "להשכיחם תורתך".