פרשת וירא - מציאות או מציאות מדומה

 פרשת וירא – ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים

פרשת וירא מלאה וגדושה בדרכי אבותינו מהם יש לנו ללמוד המון. מתחיל בעבודת הכנסת אורחים של אברהם אבינו ע"ה. (להרחבה בנושא ראה אברהם אבינו עמוד החסד או עמוד החינוך)

ממשיך בצחוקה של שרה המלמדנו אחד מיסודות האמונה כדברי הרמב"ן "היה לה לומר כן יעשה ה' ".

ומסיימת הפרשה בנסיון האחרון והגדול מכולם: עקידת יצחק.

אבל אני רוצה להתמקד במספר מילים מהפרשה: "ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים" (כ' יט).

הגר הולכת ותועה במדבר באר שבע, בנגב הצחיח, בנגב המנוגב מכל טובה. המים שלקחה כצידה לדרך אזלו והיא רואה את בנה מתייבש. היא מאבדת כל תקוה ומניחה את בנה תחת אחד השיחים כדי ש.. "אל אראה במות הילד".  היא יושבת רחוקה ממנו כמטחוי קשת ובוכה. ואז מתגלה אליה מלאך שאומר לה מה שאומר לה, ומראה לה באר מים. היא משקה את הילד שהופך בהמשך להיות לגוי גדול.

איפה הייתה הבאר לפני שדיבר איתה המלאך? אצל קרח אמרו חז"ל שהפה שפתחה הארץ, נברא בערב שבת בין השמשות. על הבאר של הגר לא אמרו לנו כלום.

אבל התורה אומרת! "ויפקח את עיניה ותרא..." הקב"ה לא ברא כאן באר וגם לא העביר לכאן באר ממקום אחר. הבאר הייתה כל הזמן באותו מקום. הגר פשוט לא ראתה אותו, היא ראתה מדבר צחיח ושומם. עד שה' פתח את עיניה וראתה.

כמה פעמים נראה לנו שאנחנו רואים מה שאנחנו רואים. אבל אנחנו לא יודעים שמה שאנחנו צריכים נמצא כאן לידינו רק שאנחנו לא רואים אותו. עד שהקב"ה יפקח את עינינו.

הגר הייתה במציאות אחת וראתה והרגישה מציאות אחרת.

היינו לא מזמן במשחק מציאות מדומה. הייתה קורה מונחת על הרצפה והלכנו עליה בלי בעיות. כששמנו את המשקפיים של המציאות המדומה, ראינו את עצמנו על קורה מעל גורדי שחקים. הלכנו כמו שהולכים על קורה מעל גורדי שחקים. ידענו שאנחנו על הרצפה, אבל זה לא עזר. הדמיון הפך למציאות. היה שם אחד, שפעם ראשונה שם עליו משקפיים כאלו, והלך את זה כאילו הוא על המדרכה. למה? כי הוא ידע שזה לא אמתי? כולם ידעו. אבל הוא לא רק ידע, הוא גם חי את זה שזה מדומה.

ככה כל העוה"ז. עולם של ניסיונות! עולם של תעתועים! עולם של מציאות מדומה. וכל זה כדי לבדוק האם נאמין ונבטח בקב"ה. האם נפעל לפי האמונה והידיעה שלנו. או שנפעל על פי ה"מציאות" אותה אנו "רואים".

יש לפנינו שתי מציאויות:

מציאות א. המציאות היא שמי שעובד קשה מצליח! המציאות היא שמי שבעל יוזמה ומעוף, מתקדם בחיים. המציאות היא שמי שלוקח סיכונים, מתעשר. המציאות שמי שיש לו כסף, יכל לבחור את החתן הכי טוב.

מציאות ב. אנחנו מאמינים שהקב"ה מפרנס. אנחנו מאמינים שהקב"ה נותן את ההצלחה והעושר. אנחנו מאמינים  שהקב"ה מזווג זיווגים.

איזו מהן היא המציאות המדומה ואיזו המציאות האמיתית?

ומי הוא זה שיצליח לחיות לפי המציאות האמיתית? רק מי שידע להגביר את האמונה על מה שעיניו "רואות". וזה עבודה יום יומית. וכמו שמספרים על המשגיח ר' חצקל לוינשטיין שפעם, לעת זקנותו, נעמד על הבימה בישיבת פוניבז' ואמר כך: רבותי, נער הייתי וגם זקנתי [הוא היה קרוב לשנתו התשעים], אני כבר מדבר עשרות שנים על ענין האמונה, ואני מרגיש שאם אני מסיח את עצמי כמה דקות מהאמונה, אני נופל ממדרגתי!